רבות כבר נכתב ונאמר (ובצדק) על ההתעלמות המכוונת של הפלג הקיצוני במפלגה הדמוקרטית מהטרור המחליא של ה־7 באוקטובר. על התחושה שכמו בהינף יד, ובשיח מתקדם לכאורה על כיבוש ודיכוי, ניתן להחליק על אירועי אלימות מזעזעים, על פשעים כנגד האנושות ועל רצח העם. לו רק היה מדובר בפלג קטן ושולי, אולי עוד ניתן היה לסווג את העניין כמאורע זניח, ללא השפעות רבות על המציאות. אבל לצערנו, מדובר בתופעה בסדר גודל שצריך להטריד את כל מי שמבין את החשיבות האסטרטגית של יחסי ישראל־ארצות הברית.
חשוב שאנחנו פה בישראל נכיר שהאגף הקיצוני במפלגה הדמוקרטית אינו שולי ואינו זניח כלל. מדובר בקבוצה משמעותית, ההולכת וגדלה, של אנשים אשר מבחינתם לארגוני הטרור הפלסטיניים יש צידוק לבצע בנו כרצונם, אבל למדינת ישראל אסור בשום אופן להפעיל את כוחה הצבאי על מנת להגן על עצמה ולשמור על תושביה. לפלג הזה יש השפעה משמעותית על הדור האמריקאי הצעיר והגישה הפוליטית הזו אינה נטולת השלכות על הקהילה היהודית בארצות הברית.
הלגיטימיות הנוסקת לשיח אנטי־ציוני ואנטישמי בארצות הברית היא חלק אינהרנטי מאותה הקצנה. במסווה פרוגרסיבי נוצרה נורמליזציה לשיח שמסכן יהודים ברחבי ארצות הברית, וכמובן ששיח שכזה מוביל גם למעשים. גם חוסר היכולת של ראשי האוניברסיטאות לגנות קריאות לרצח עם של יהודים אינו מגיע יש מאין, אלא כחלק מאותה מערבולת פרוגרסיבית שאט־אט נותנת הכשר לאלימות כלפי יהודים ומסכנת אותם. כמי שמבלה חלק לא מבוטל מזמנה על קו ישראל־ארצות הברית, ומשפחתה הגרעינית נמצאת שם, אני מודאגת. סכנת האלימות מהלכת מעל ראשי היהודים האמריקאים ברחוב, ודווקא אלה שחרתו על דגלם עקרונות כשוויון וצדק, מכשירים אותה.
כך יצא שהאגף הקיצוני במפלגה הדמוקרטית, זה המתנהג כמי שאיבד את דעתו לתוך מערבולת פרוגרסיבית, כבר מתחיל לגבות קורבנות. ישנה סכנה ממשית שהקורבן הפוליטי הראשון שלו יהיה אפילו הנשיא ביידן, שמראה מנהיגות יוצאת דופן בעמידתו האיתנה לצד ישראל. מנהיג שכבר ב־7 באוקטובר יצא בנאום חסר תקדים בתקיפותו וחוסם בכובד משקלו החלטות ביזיוניות של מועצת הביטחון של האו”ם שכמו מתעקשת להתעלם מהצד הישראלי בסכסוך. אותה תהום, למרבה הצער והתדהמה, בד בבד מאיימת על עתידו של ביידן בסקרים הפנימיים, על עתידה של החברה האמריקאית (כפי שניתן לראות כבר עכשיו) ועל ביטחונם של יהודי ארצות הברית.
הספינה הקיצונית במפלגה הדמוקרטית שטה בכיוונים מסוכנים, ונמצאת בסכנת היעלמות אמיתית לתוך המערבולת הפרוגרסיבית. בישראל, עלינו להכיר היטב את כוח הטבע ההרסני הזה ולהבין שהוא מהווה סיכון משמעותי לאחינו היהודים בארצות הברית וכן מסכן את עתיד היחסים בין ישראל לארצות הברית. מערכת היחסים של ישראל וארצות הברית חייבת להיות א־מפלגתית ואסור לנו לאפשר לקולות הקיצוניים, בשתי המפלגות, לפגוע בכך. אם הספינה לא תשנה כיוון במהרה, הנזק עלול להיות כזה שלא ניתן יהיה להסב לאחור.
הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן ומומחית ליחסי ישראל־ארצות הברית