בלשון צבאית קוראים לזה וידוא הריגה. בעוד שפסק הדין בנושא עילת הסבירות, מסמך שאין בו לא סבירות ולא יושר אינטלקטואלי, לטעמי, מסרב לשקוע, נחת עלינו פסק דין נוסף, בעניין האפשרות להכריז על בנימין נתניהו, רק עליו, כמי שנבצר ממנו להמשיך בתפקידו גם מסיבות שאינן בריאותיות גרידא.
למעשה, איש לא היה צריך להיות מופתע. הערותיהם של השופטים, חלקן נבזיות בעליל, בעיניי, במהלך הדיונים - והשני מבין השניים התקיים, לא להאמין, כשבוע בלבד לפני שמחבלים טבחו בישראלים - הסגירו לגמרי את העמדות שעמן הם הגיעו מהבית.
רק מעטים הראו שהם באמת ובתמים מתחבטים. טיעוני באי כוח הכנסת והממשלה נפלו, למיטב התרשמותי, על אוזניים אטומות. מרבית השופטים חיפשו, לדעתי, את הדרך לרדת לזירת המחלוקת שהציפה את רחובותינו במי שופכין.
גם לא הופתעתי כשמצאתי שרוב מוחלט של השופטים סבור כי לבית המשפט נתונה סמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד ולהתערב במקרים חריגים וקיצוניים שבהם הכנסת חרגה מסמכותה המכוננת.
אני כשלעצמי לא מצאתי בתיקון לחוק יסוד: השפיטה או בתיקון לחוק יסוד: הממשלה, חריגה מסמכותה המכוננת של הכנסת. בשני המקרים ההכרעות התקבלו על חודו של קול - מה שבהחלט צריך להדאיג את כל אלה שעדיין חולמים על מהפך שלטוני בדרכים כאילו משפטיות.
בפועל, שתי ההחלטות המופרכות, בעיניי, התקבלו בציבור ללא תגובות היסטריות. זה עלול היה להיות לגמרי אחרת, כמובן, אם היינו, עדיין, בתקופה שקדמה לשבת הארורה. עם זאת, לא הייתי בונה יותר מדי על השקט הזה. יש רבים מאוד - ובהם אלה שאיבדו את היקר להם מכל - שרוצים בחברה מסוג אחר. לא כזאת שנופלת, פעם אחר פעם, לידיהם של מניפולטורים תאבי כוח.
לא קראתי את פסקי הדין במלואם, ובכל זאת מצאתי שם כמה ביטויים שמשכו את תשומת לבי רק משום שהם כל כך אופייניים למה שחושבת האליטה, בעיני עצמה, כמובן. זאת שגרמה, לטעמי, לאנרכיה שהובילה אותנו עד הלום. מה שהפריע, כנראה, לשופטי הרוב, למיטב שיפוטי, הוא העובדה שמי שיזם את התיקונים בחוקי היסוד הם לא אלה שהם היו רוצים לראות ליד הגה השלטון. בפסיקתם, ביקשו השופטים, כך נדמה לי, לקצץ בכוחם של נבחרי הציבור למשול כמקובל בחברה דמוקרטית. בעצם, לבטל את תוצאות הבחירות לטובת גורמים שכשלו בקלפי.
יכול להיות שאני מייחס לשופטים כוונות זרות, אבל כשהם משתמשים בביטויים שהם לחלוטין פוליטיים, מבית היוצר של פובליציסטים חדורי שנאה לראש הממשלה המכהן, אין לי עוד ספק מה הם חושבים על ציבורים שאינם מחזיקים בהשקפת עולמם. שלא לדבר על הכרעות בסוגיות שהן ממש אקוטיות לגורלנו באזור הזה. מכאן, שהיכולת להתערב בחוקי יסוד, אסור לה שתתקיים במקומותינו.
כך או כך, לפנינו עוד דרך ארוכה לפני שנוכל לשבת, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בעידן שבו “לא יישא גוי אל גוי חרב”, כמאמרו של הנביא מיכה.