הדיון בהאג הבוקר ללא ספק היה המפגן האווילי, השפל ומחוסר ההגיון שיצא לי לחזות בחיי. תחושות החלחלה והזעזוע שדבקו בי אל מול המופע המנותק, המחוצף וחסר הצדק הזה, מסרבות לעזוב אותי עד עכשיו.
וסליחה כן? אני האחרונה שתגן על חבורת הגאונים הללו, אבל לא האמירות של ניסים ואטורי ולא האמירות של הקולגה שלו ד״ר יואב אליאסי הם הגורם או המניע למפגן האנטישמי הזה שמתקרא בית הדין לצדק בהאג. בטח לא בזמן שמאות אלפי זומבים מציפים את אירופה בקריאות ״פרום דה ריבר טו דה סי פלסטין וויל בי פרי״, או במילים אחרות- ״בואו נמחק את ישראל ,ייאי!״.
והבוקר, התייצבו שם בזאת אחר זה נציגי התביעה, מיישרים מבט חסר בושה לשופטים ומעזים להאשים אותנו בפשעי מלחמה. כאילו ש- 130 חטופים שלנו לא נמצאים בידם ועוברים התעללות יומיומית בלתי נתפסת ברגעים אלה ממש.
עומדים שם ומעזים לטעון שפשע האנושות המחליא בעולם שבוצע בנו ב-7.10 (ועדיין מתבצע כל עוד החטופים שלנו שם) היה בכלל ״הגנה עצמית״.
איזו מין הגנה עצמית זאת להכנס לביתם של אזרחים תמימים, לחטוף ילדים ממטתם, להתעלל, לרצוח, לאנוס נשים מול בן זוגן עד למותן? איפה כאן המטרה הכה ״הירואיות״ בלבקע את בטנן של נשים בהריון, לכרות איברים של אנשים חיים, לתעד ולשלוח בוואטסאפ תמונות של הקרבנות הללו להוריהם?
מה הקשר בין ״לוחמי חופש״ לבין -הכאת קשישים, חטיפת אזרחים תמימים, ילדים, אמהות ותינוקות בני עשרה חודשים, לכלוא ילד בן 12 שלושה שבועות בחדר ולהכריח אותו לצפות בסרטון האימה של דו״צ, להכות, להרעיב, לקרוע תינוקת מאמה ועוד ועוד ועוד כי הרשימה המקוללת הזו לא נגמרת! והיא אכזרית ולא אנושית ומתועדת היטב וכל מי שחפץ יכול לצפות ולחזות בפשע האנושות הכי מפלצתי שתועד אי פעם ומוצג בבירור שלב אחר שלב, כמו סרט אימה מחריד שאף תסריטאי עוד לא הצליח להמציא. הכל שם. גם השמחה והצחוק הפסיכופטי של *אלפי* המחבלים האכזריים האלה שלקחו חלק אקטיבי במעשיי השטן והרגישו תוך כדי שהם שליחי האל.
ויש שבוחרים לעצום עיניים, כאילו שצ׳יפ הוחדר למוחם ויוצר נתק בקשר שאחראי על ההיקש השטחי והכה מטומטמם ש״מי שקטן קרבן, ומי שגדול תקפן״ הריי גם פיל יכול למצוא את מותו בגלל חיידק טורף.
מחר תורנו יגיע לעלות על הדוכן בבית המשפט ה-הכי לא אובייקטיבי בעולם. ובכל זאת, משהו בי אומר שנצליח. שהפעם נצליח להוכיח לעולם כמה שהוא טיפש וקטן.
לא בטוח שזה יתבטא בהחלטת השופטים, לא יודעת מה יהיה גזר הדין אבל משום מה אני בטוחה, שמחר, העולם יקבל תמונה מלאה אמיתית וכואבת ישר לתוך הפרצוף הצבוע שלו! כל ״רודפי זכויות האדם״, ״לוחמי זכויות הנשים״ ו״מגניי זכויות הילד״ ישבו שם ויצפו בסרטון של שירי ביבס המבועתת שעוטפת את גוזליה בשמכה דקה כאילו שזה מה שיגן עליהם מידם המטונפות של המפלצות שהקיפו אותם.
הם ישמעו עדויות על אונס ואלימות מינית קשה ויצטרכו לתת תשובות על החטופים שלנו, שלא מקבלים אוכל או תרופות או ביקור מהצלב האדום!
מחר הם יצטרכו להסביר איך אפשר להילחם על זכויות נשים ובמקביל לחיות בשלום עם הסרטון של ארבעת התצפיתניות. איך אפשר להגן על זכויות הילד ובמקביל לחיות בשלום עם שני תינוקות ג׳ינג׳ים שנחטפו לגיהנום וטרם שבו ממנו.
מחר הם יצטרכו להתמודד עם ההוכחות והסרטונים של גני הילדים ביזה המשמשים שם כמחסני נשק. על עשרות מקרים מתועדים בהם חמאסניקים מונעים מאזרחים לעזוב לאזורים המוגנים. כיצד הם יורים בראשם בעודם נלחמים על לחמם. מחר הם יצטרכו להסביר, בעיקר לעצמם, איך אפשר להאשים עם שעבר רצח עם, ברצח עם.
וגם אם ימשיכו לדבוק באמת התלושה שלהם ובמקרה הגרוע ביותר הם יוציאו צו להפסקת הלחימה, אנחנו כבר נדע איך להתמודד עם זה. כי אנחנו מורגלים לחוסר צדק, ושנאת יהודים, תודה לאל, זה משהו שליווה אותנו לכל אורך ההיסטוריה.
אבל הם, הם מחר כבר לא יחזרו להיות אותו הדבר. הפחד יחלחל בהם ובתוך תוכם הם יבינו היטב, על מי הם מגנים.
בשם ה״פחד והעיוורון״ הם בחרו להיות שייכים לצד של רוצחי הילדים ואונסי הנשים. אותו צד איסלמיסטי קיצוני שבשלב הבא ישתלט על אותן המדינות ההו כה נאורות שנלחמות למענם ויהפוך אותן מ-שותפות שוות ל-חטופות אנוסות.
אני כה מתפללת למעט צדק ולהצלחתם המירבית מחר של השופט בדימוס אהרון ברק, פרופ' מלקלום שואו, גיל-עד נעם המשנה ליועצת המשפטית ולצוות הנבחרים ממשרד החוץ שהולכים לייצג אותנו מחר ולהלחם בחירוף נפש על הצדק ועל הזכות שלנו להתקיים במדינה שלנו בלי שיחטפו לנו ילדים מהבתים, יאנסו את נשותינו ויטבחו באנשינו.
גם אם יצליחו וגם אם לא, מחר כללל שניים עשר השופטים יידעו היטב בתוך תוכן.ם שהצדק איתנו. גם השישה האובייקטיבים וגם השישה שהגיעו עם פסק דין אנטישמי ומוכן מראש עוד מלפני אירועי אוקטובר.
נ״ב: מאחלת לשליח החמאס בתפקיד ״התובע מדרום אפריקה״ שמהיום, בכל פעם שיעצום את עיניו יחזה בסרטון הזוועות של השביעי באוק׳, שהתמונות ינועו לו במוח הלוך וחזור, בלופים, ללא הפסק ותמיד, עד יומו האחרון.