לאחר יותר מ-100 ימים של לחימה מאז טבח השבעה באוקטובר, בחרה חמאס להוציא מסמך רשמי, בשתי שפות, ערבית ואנגלית, תחת הכותרת "העמדה שלנו- מבצע מבול אל-אקצא". במסמך זה, מנסה חמאס לפנות אל דעת הקהל הבינלאומית ולנסות ולתקן את תדמיתה הרצחנית, תוך כדי שבאנגלית רהוטה ומפותלת היא מנסה למקם את מאבקה בעל הגוון האסלאמי המובהק, שנפתח בפשע מלחמה בדמות ניסיון לרצח עם, כמאבק לשחרור עצמי ברוח השיח הפוסט קולוניאליסטי שזוכה לעדנה בחוגי השמאל הרדיקלי במערב.
בזמן שחיזק את החמאס: נתניהו הוליך שולל את ראשי זרועות הביטחון
אין מנוס: ישראל צריכה לאחד מחדש בין רצועת עזה לגדה המערבית | פרופ' יצחק רייטר
התזמון של הופעת המסמך בן 18 העמודים איננו מפתיע - הוא חלק ממאמציה ההסברתיים של חמאס של עמדותיה, במסגרת ניסיונותיה לגייס את דעת הקהל הערבית והבינלאומית באופן שיביא להפעלת לחץ על ישראל לסיים את המלחמה. חמאס רואה בזירה הדיפלומטית והמדינית מגרש חשוב, ועל רקע זה היא השתמשה בדרום אפריקה בכדי להגיש את התביעה הצינית ומופרכת כנגד מדינת ישראל באשמת רצח עם לבית הדין הבינלאומי בהאג, בכדי להסית את תשומת הלב של העולם ממעשיה הנפשעים ובכדי לייצר שיח באמצעות הסיקור המשפטי של הדיון בהגשת התביעה כנגד ישראל.
חלקו הראשון של המסמך עוסק בהצגת הנרטיב הפלסטיני של הסכסוך עם ישראל ומאמץ אנקדוטות ממסמכי היסוד של אש"ף, באופן המבהיר כי חמאס רואה את עצמה כממשיכת דרכו של הארגון. בכך היא מנסה למצב את עצמה כנציגתו הלגיטימית של העם הפלסטיני, מעמד לו זה זכה אש"ף על ידי הליגה הערבית בוועידת הפסגה ברבאט בשנת 1974.
קריאת התיגר של חמאס על אש"ף היא מחושבת ולכן היא משתמשת בשפתו שלו, בדומה לעמדות שהציגה חמאס במסמך המדיני שלה משנת 2017, שנועד אף הוא לייצר שפת שיח משותפת בינה לאש"ף במסגרת הניסיונות להגיע להבנות שיסיימו את הפיצול הפוליטי בין פת"ח וחמאס שנמשך מאז שנת 2007. מסמך זה, כמו המסמך הנוכחי נועד אף לקרוץ לכוחות פרורגרסיביים במערב וחמאס הסכימה לקבל בו את הרעיון של הכרה ברעיון שתי המדינות מבלי להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים. כלומר, זאת הכרה זמנית, שדוחה את המשך הג'האד של התנועה עד "לשיחרורה" המלא של הארץ באמצעות המאבק המזוין.
בהמשך המסמך, חמאס, בשפה מפותלת, ממשיכה להציג שקרים הלקוחים ממחזות הנהוגים בתאטרון הטרור שלה ומנסה להתנער ממעשי הטבח המזוויעים שביצעה בשבעה באוקטובר, שכללו לצד הרג של אזרחים בבתיהם, גם מעשים של פגיעות מיניות מתוך מניעים אידיאולוגיים, שזכו להצדקה דתית על ידי מפקדי הזרוע הצבאית של עז אל-דין אל-קסאם והמטיפים של התנועה.
חמאס מנסה לעשות במסמך זה שימוש במלחמה הפסיכולוגית שלה, ומאשימה את ישראל בהרג של מספר רב מהשבויים שנמצאים בידי התנועה, הן ביום השבעה באוקטובר והן בהפגזות שבאו כחלק ממתקפת הנגד הישראלית ביום של אחרי. חמאס המגדירה עצמה כתנועת שחרור פלסטינית אסלאמית, רואה במעצמות התומכות בישראל סוכנות של אי צדק. הפרק הרביעי והחמישי במסמך הם מופע להטוטים של מלים שנועד להציג את ארגון הטרור האסלאמי כתנועה "אנטי אימפריאליסטית" הנאבקת להגדרה עצמית.
מסמך זה נועד להסברה כלפי חוץ, ובניגוד לאמנת החמאס מ-1988, המלאה בציטטות מהקוראן ואמרות מהחדית', הוא נעדר על כל סממן של מראית עין דתית. יש בכך בכדי ללמד אותנו כי המסמך אינו מיועד לקהל תומכי החמאס מבית.
פרסום המסמך כ-107 ימים אחרי פרוץ המלחמה מלמד אותנו שחמאס חותרת לסיומה, ושואפת להגיע לקו הסיום כאשר היא עומדת על רגליה האחוריות, מגלה יכולת שרידות פוליטית, ולוקחת מאש"ף את תפקידו כמייצגם הפוליטי של הפלסטינים, או לכל הפחות כופה עליו לשלב אותם במוסדותיו, תוך כדי יצירת התנאים להפיכתה למפלגת השלטון.
מסמך זה, בדיוק הוא המסמך הפוליטי של חמאס מ-2017, הוא מופע אחיזת עיניים פוליטי המושתת על גבבי מלים, שכן, נמר אינו יכול להפוך את חברבורותיו וכפי שלמדנו מאירועי השבעה באוקטובר, חמאס והזרוע הצבאית שלה המושרשת עמוק בחברה בתוך רצועת עזה, אימצו תרבות של מוות בדמות האסלאם הג'האדי-סלפי ואימצו את דרכי הפעולה של דאע"ש.
ד"ר עידו זלקוביץ' הינו מומחה לפוליטיקה פלסטינית, ראש התוכנית ללימודי המזה"ת במכללה האקדמית עמק יזרעאל וחוקר בקתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, ומרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן