ההחלטה של העצרת הכללית של האו"ם לפני כמעט 20 שנה, שהתקבלה פה אחד, לציין את יום השואה הבינלאומי ב־27 בינואר, היום שבו שוחרר אושוויץ בידי בעלות הברית, כוללת אזכור של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם, מגילת האומות המאוחדות ושל האמנה לענישה ומניעת רצח עם. כלומר היא מזכירה לעולם לא רק את מה שקרה אז לעם היהודי, אלא גם את מי שעמד מנגד ושתק.
79 שנים חלפו מאז שחרור אושוויץ. מדינת ישראל קמה כמדינת היהודים, מדינה ריבונית, עצמאית וחזקה. חרף הפגנות אנטישמיות בעולם לאורך השנים, חשבנו שאנטישמיות היא נחלת פנאטים בודדים ושרוב העולם תומך בישראל. ואז הגיע ה־7 באוקטובר וטרף את הקלפים. המציאות הכתה בפנינו ומלחמת "חרבות ברזל" מוכיחה לנו עד כמה העולם המודרני שכח, או נכון יותר - לא למד מהעבר.
המלחמה מוכיחה לנו גם את מה שידענו - שיש מי שמתדלק את השנאה ליהודים על בסיס חינוך אנטישמי בחסות ארגוני צדקה אירופיים. במקביל המערב עוצם עיניים מול המתרחש ומול הוכחות חד־משמעיות לאופן שבו מתודלקת השנאה, למשל איתור ספרו של היטלר "מיין קאמפף" בעזה, לצד חוברות הדרכה לרצח יהודים בתוך בתי ספר, שבהם גם סגל מורים חברי חמאס וחדרי לימוד שבהם אוחסנו ארגזי תחמושת.
וזה עוד בלי שהזכרנו את מה שקורה בתוך חדרי האשפוז בבתי החולים בעזה, והכל בחסות הצלב האדום וארגוני הרווחה האירופיים. אותם מתנדבים תמימים שמגיעים מאירופה לעזה, הם אולי אנשים ישרי דרך אך כנראה לא למדו כלום בשיעורי היסטוריה, או גרוע מכך - מתכחשים לה ומעוותים אותה.
העולם דואג למצבם ההומני של תושבי עזה בעוד ישראל מאפשרת הכנסת משאיות ציוד, מזון, תרופות ודלק על בסיס יומי, בזמן שהחטופים הישראלים לא זכו לקבל את התרופות שלהם במשך שלושה חודשים, לא זכו לביקור של הצלב האדום ובכלל, הם עדיין חטופים והעולם שותק. איפה כל מדינות אירופה? איפה המתנדבים בארגוני סעד בינלאומיים שיקומו ויזעקו את זעקת החטופים, את זעקת האדם, את זעקת האנושות?
כמו אז, גם היום אנחנו זקוקים לעזרת העולם שיפתח את שערי הגיהינום וישחרר את אנשינו. איפה הוא? עליו לומר את המתבקש: זהו פשע מלחמה, ואין לאפשר את המשך התרחשותו, ולו לרגע אחד נוסף. נבחרי הציבור כולם חייבים לזעוק על כל במה את הדרישה למעורבות וללחץ עולמי אינטנסיבי לשחרור החטופים מידי חמאס. את כולם, עכשיו.