בעת כתיבת טור זה, כבר ברור, על סמך ספירת הרוב המוחלט של הקולות, כי ניקי היילי הפסידה בהפרש דו-ספרתי לנשיא טראמפ במדינת ניו המפשייר, המדינה שבה קיוותה לעשות תוצאה שתעניק לה את "הבוסט" להמשך הקמפיין ותעמיד אותה כמועמדת שווה מול מי שהיה הנשיא ה-45 של ארצות הברית, דונלד טראמפ, כפי שניתחתי במאמר ערב תחילת הפריימריז לאתר זה.
"לא נוכל לתת לזה יד": בן גביר וסמוטריץ' במסר ברור לנתניהו
דרמה במעבר כרם שלום: המשפחות חוסמות בגופן את משאיות הסיוע לעזה | תיעוד
ההפסד הצורב בא במיוחד על רקע האסטרטגיה אותה פיתחה ניקי היילי בתקווה שבמדינה (בארצות הברית הבחירות הן עניין מדינתי, וככל אחת מהמדינות חוקים שונים להצבעה) שבה חוקי הבחירות המקומיים מאפשרים לכל אדם להצביע, גם ללא ייחוס מפלגתי למועמד החביב עליהם, קיוותה ניקי הילי להצליח ולהשיג את התוצאה שתאפשר לה את "אפקט ניו המפשייר" שזו תופעה ידועה ושנחקרה רבות בתחום מדע המדינה, כאשר בבסיסה, ניצחון במדינה זו, יכול להקרין בצורה משמעותית על המשך המירוץ.
ניקי היילי, על פי CNN, הוציאה 31 מיליון דולר על מודעות קמפיין במדינה הקטנה יחסית, מתוך תקווה שתצליח "לכבוש את ההר". גם התמיכה הבלתי מסויגת של המושל הרפובליקני של המדינה, כריס סונונו, שליווה אותה בקמפיין, הייתה אמורה לתת את התוצאה לה היא הייתה זקוקה כדי שתוכל להתניע את הקמפיין.
עצם העובדה ששני המועמדים האחרונים נושרים מהמירוץ אחרי התוצאות באיווה, רון דה סנטיס, מושל פלורידה, ויזם הביוטק ויווק רמסוואמי, והשאירו את היילי כמתמודדת יחידה מול טראמפ, הייתה אמורה לשמש את המועמדות שלה כמועמדת של כל מי שהוא לא טראמפ במפלגה הרפובליקנית. ואכן, התוצאות של הפריימריז מלמדות אותנו שהפילוג אכן נעשה על בסיס הזה, כאשר בקרב הרפובליקאים הרשומים, טראמפ ניצח בכ-75% מהקולות. בקרב העצמאיים והדמוקרטים, הקולות הלכו בדיוק ההיפך, להיילי ברוב של כ-70%.
ניקי היילי בנתה קמפיין של "נשות הפרברים", כאשר הרצון שלה הוא לחזור למפלגה הרפובליקנית של טרום ימי טראמפ, סביב סוגיות קלאסיות של המפלגה הרפובליקנית, ורצון לקמפיין יותר מרוכז ויותר "אמצע הדרך".
בשבוע שעבר ערכתי סיור בוושינגטון, במהלכו פגשתי לא מעט מנהיגים אוונגליסטים, וכולם אמרו לי שניקי היילי לא מדברת אליהם. אחד מהם אפילו אמר לי שכל מאמציו לפגוש אותה ולדבר איתה על "הבייס" החשוב ביותר של המפלגה הרפובליקנית, היא המצביעים הנוצרים, נענו בשלילה.
המפלגה הרפובליקנית בשנים האחרונות הפכה למפלגה של טראמפ, וכל מי שניסה להתנגד למנהיגות שלו הודח בבושת פנים. הדוגמאות לכך רבות ומגוונות מאז השתלט על המפלגה בשנת 2016.
קשה מאוד להביס את טראמפ בקרב הבייס שלו, ואפילו מעבר לבייס שלו. בכל הסקרים האחרונים, נדמה כאילו טראמפ משייט לבחירה מחודשת בנובמבר השנה. אפילו בחזית המשפטית של הבעיות שלו עם החוק, הוא מקבל בשורות מעודדות עם שימוע שיערוך השופט במשפט שלו בג'ורג'יה לתובעת ווילס, שנתפסה עם חשד לשכירת המאהב שלה כעו"ד שינהל את התיק כנגד טראמפ בשכר משפטי מופקע.
התחנה הבאה היא המדינת הבית של היילי, דרום קרולינה, שם, לפי הסקרים, היתרון של טראמפ עליה נע בין 20 ל-30 נקודות (תלוי בסקר). לא בטוח אם ניתן יהיה לסגור את הפער לאחר התוצאות הלילה שהגיעו מניו המפשייר.
יחד עם זאת, ניקי היילי מיהרה לציין שהיא לא "משעה" את הקמפיין שלה, והדעת נותנת שהיא לפחות תנסה להגיע ל-"סור טיוזדי", שיהיה השנה ביום שלישי, ה-5 במרץ. אז, בשורה של עשרות מדינות, תתקיימו בחירות הפריימריז, והתמונה תתבהר לגבי יכולתה לתת קרב סביר בהמשך הדרך.
צריך לזכור כי בכל הסקרים שנעשו ברמה הארצית, המועמד טראמפ מוביל על היילי בעשרות אחוזים. יחד עם זאת, בקרב של היילי, ביידן וטראמפ נגד ביידן, היילי נחשבת כבעלת סיכויים טובים יותר לנצח את ביידן.
האם המצביע הרפובליקני יעדיף את מועמד הבייס שלו, טראמפ, שהפסיד בבחירות 2020 בקרב נגד ביידן, או שמא ינסה לתת להיילי, שמובילה על ביידן בסקרים, את המועמדות, נזדקק לעוד כמה שבועות לפחות, עד שתתבהר התמונה.
ד"ר קובי ברדה הוא מומחה להיסטוריה פוליטית אמריקאית וליחסים בינלאומיים, וחוקר בכיר בחממת חיפה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה ובעל ההסכת "אמריקה בייבי".