יושבים להם מנהיגי חמאס במחילות ואומרים לעצמם, כנראה, שאין להם מה למהר. “כוח קפלן” כבר מאיים לצאת לרחובות אם לא תיענה הדרישה לקיים “בחירות עכשיו”. “מטה משפחות החטופים”, גוף פוליטי למהדרין, לטעמי, דורש “עסקה עכשיו”. הפסקת לחימה ונסיגה לגבולות
ה־ 7 באוקטובר “עכשיו”, דורשים בכיכר הבימה בכל מוצאי שבת.
קצינים בדימוס מצייצים באולפנים ש“התמרון הקרקעי מדשדש”. והרשימה עוד ארוכה. צה”ל, לאחר כישלונו המחפיר בשמחת תורה, עושה עבודה נפלאה, אבל בעורף יש כבר רבים שמבקשים לחזור לימים שלפני השבת הארורה ההיא, ולקעקע, משום מה, את יסודותיה של המדינה היהודית.
הכוחות שעומדים מאחוריהם הם רבי־עוצמה. הכסף נשפך ללא הגבלה. מאות מיליונים כבר נזרקו לרחובות, והיד, כך אני מבין, לגמרי לא קפוצה. המטרה מקדשת את האמצעים. ניתוץ שלטון הימין כדי להוביל, לכאורה, לקטסטרופה שכותרתה המכובסת היא “אופק מדיני”. ובמילים פחות נקיות, “מדינה פלסטינית”.
אין דרך אחרת להסביר את הטירוף הזה שמאיים להשתלט על חיינו. העסקה המתגבשת עם חמאס - אין רעה ממנה לעתיד הפרויקט הציוני. פירושה האחד והיחיד הוא כניעה והשלמה עם שלטונם של גורמי טרור רצחניים בגבולנו הדרומי. מה שישאיר עשרות אלפי תושבים במצב של עקורים.
לבתיהם הם לא יחזרו. גם לא בצפון. במילים אחרות, העסקה תותיר בארצנו שני חבלים שוממים. וההמשך כבר לא יהיה בידינו. המדרון הוא חלקלק במיוחד, ואם מישהו מכל אלה הדורשים מאיתנו לחזור לתורת ההכלה חושב שאפשר יהיה לעצור בשלב כלשהו, אז טעות בידו. מהמדרון הזה כבר אי אפשר יהיה לחזור. מטבעת החנק שהסכמי אוסלו הניחו על צווארנו עוד אפשר היה להשתחרר, אבל מהכניעה לחמאס כבר לא
יהיה אפשר להתרומם. בכל המזרח התיכון יבינו את משמעות הדברים. ישראל תהפוך לנמר של נייר. הכל יבקשו לבעוט בה. מכל עבר ינסו
לנגוס חלקים ממנה.
מיליוני “פליטים” ישעטו לעבר גבולותיה. מאות יישובים ברחבי ישראל יהפכו מטרה ל”זכות השיבה”. וזה איננו חלום בלהות. זאת תהיה המציאות. יש, לדעתי הצנועה, רק דרך אחת לעצור את תהליך התפוררותה של ישראל: להילחם בחמאס עד למיטוטו המוחלט. ללא הפסקה. אף לא להרף עין. מנהיגיו צריכים לעבור מן העולם. טרנספר מרצון זאת אופציה, גם חידוש ההתיישבות היהודית במקומות שמהם גורשו יהודים לפני כמעט שני עשורים, אבל לא במקום שליטה צבאית מוחלטת. כמו ביהודה ובשומרון.
ולכל מי שמתכוון להוביל שוב לאנרכיה, יש לי אמירה אחת: הפעם זה ייגמר אחרת. הפעם תמצאו מולכם עם נחוש. עשרות האלפים שיחזרו מהקרבות ברצועת עזה, כל אלה שנפשם נקעה מהפילוג שאתם זורעים על כל צעד ושעל, יעמדו מולכם. חבל לכם אפילו לנסות. הם לא יירתעו מפני “מתפרעי הרפורמה המשפטית”. הלוואי שכל מה שאני רוצה שיקרה באמת יקרה, אבל משהו בתוכי אומר לי שהפספוס הגדול בדרך - וזה עצוב.