אירועי ה- 7/10 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה כתוצאה מהם, חידדו את מה שהיה ידוע ומוכר לאורך השנים האחרונות. שילוב האינטרסים שבין ממשלת ישראל בהובלת בנימין נתניהו ובין הנהגת חמאס ברצועת עזה בהובלתו של יחיא סינוואר. בניתוח פשוט ניתן לזהות כי לנתניהו ולסינוואר ראש חמאס ברצועת עזה יש מספר קווי התנהלות מקבילים ומדאיגים.
גם סינוואר יודע: עסקת החטופים יכולה להפיל את ממשלת הימין | יעקב פרי
חיסול סינוואר הוא שובר שוויון? הטעות הקשה שאנחנו עושים
לא ניתן כמובן להשוות בין שניהם באמת מאחר והאחד הוא ראש ממשלה נבחר של מדינה ריבונית, דמוקרטית, לגיטימית הפועלת לרוב על פי החוק והדין והשני הוא טרוריסט רצחני. מנהיג שנבחר לכאורה באופן דמוקרטי אך רצחני העומד בראש ארגון טרור דתי, קיצוני , משיחי ומטורף המתרכז ברצח, בהשמדה ובהובלת חזון הרסני. האחד הוא יהודי, ישראלי, ציוני הפועל לפחות בראייתו למען מדינת ישראל והשני הוא התגלמות האויב האכזרי המנסה להשמיד את מדינת ישראל ואזרחיה ואת הרעיון הציוני כולו.
ובכל זאת במהלך השנים האחרונות נוצרה סינרגיה מוזרה ומטרידה בין השניים. בשעה שסינוואר ביצר את מעמדו וכוחו ברצועת עזה איפשר לו נתניהו להישאר בחיים, להימנע מסיכולים ממוקדים, להוסיף ולקבל מיליוני דולרים מקטאר ומיליארדי דולרים מתרומות העולם כולו. בשעה שחמאס השקיע את כל מרצו וכספו בבניית מנהרות ומילכודן, בייצור רקטות ונשק ובתכנון מלחמה נגד ישראל, איפשר נתניהו לו ולארגונו להמשיך להנות מחסינות, לתפקד כרגיל, להמשיך ולבנות את תשתיות הארגון, לשלוט ברצועת עזה ואף להתחזק גם בשטחי יהודה ושומרון.
לאורך כל המבצעים שהתנהלו בעשור האחרון נגד חמאס ברצועת עזה הייתה סוג של הסכמה בשתיקה או ברעש בין השניים לגבי מתווה הלחימה והפסקות האש שהושגו בהסכמה מלאה בכל פעם תוך הימנעות מהגעה להכרעה הנחוצה.
17 שנים של יחסי תן וקח בין השניים שהחלו ביוני 2006 עם לטיפתו של גלעד שליט ויציאת ישראל למבצע "גשמי קיץ" שהסתיים בהפסקת אש מבלי להשיג את יעדי המבצע. שנה לאחר מכן משתלט חמאס על השלטון בעזה ללא כל תגובה ישראלית. בפברואר 2008 בעקבות ירי רקטות מסיבי לישראל, יוצא צה"ל למבצע נוסף ברצועה "חורף חם" שגם הוא מסתיים בהפסקת אש ללא השגת היעדים. בדצמבר באותה שנה שוב יוזם חמאס מתקפת טילים מסיבית על ישראל היוצאת שוב למבצע "עופרת יצוקה" שגם הוא מסתיים בהפסקת אש חד צדדית מצד ישראל.
בפברואר 2009 מצהיר נתניהו בקמפיין הבחירות כהרגלו כי הוא ימוטט את שלטון חמאס אולם במהלך השנתיים הבאות לא קורה דבר. ב- 2011 מבצע חמאס פיגוע קשה באוטובוס ילדים בדרום, אירוע שלא נענה בתקיפות ובסוף אותה שנה משחררת ישראל למעלה מאלף מחבלים ובראשם יחיא סינוואר, בעסקת שליט.
שנה לאחר מכן בנובמבר 2012 שוב יוזם חמאס מתקפת טילים על ישראל שמצידה יוצאת למבצע נוסף "עמוד ענן" שבאופן לא מפתיע מסתיים אף הוא בהפסקת אש. במהלך 2013 מאתר צה"ל מנהרות חודרות וישראל שוב תחת מתקפות טילים מעזה, ללא כל מענה.
ביולי 2014 לאחר ירי רקטי מסיבי של חמאס לישראל, יוצא צה"ל למבצע "צוק איתן" הנמשך קרוב לחודשיים ומסתיים איך לא בהפסקת אש נוספת מבלי להכריע את חמאס. כבר אז מזהיר צה"ל כי חמאס התחזק מאוד מה שעתיד לייצר קושי רב בלחמה עתידית מולו בתוך הרצועה. בין השנים 2018-2021 ממשיכים בשטח פיגועי גדר, מטענים, בלוני נפץ ותבערה וירי רקטי בודד ובמקביל מאפשרת ישראל את הכנסתם של מיליוני דולרים לחמאס, של ציוד רב וחומרי בנייה, כל זאת תוך ציפייה ישראלית לשקט ביטחוני מצד חמאס.
במאי 2021 פותח חמאס שוב בירי רקטי מסיבי לכיוון ירושלים. ישראל מצידה יוצאת למבצע נוסף "שומר חומות", אשר מסתיים גם הוא באורח לא מפתיע בהפסקת אש. במהלך 2023 מתגברת פעילות חמאס בקרבת גדר הגבול, כולל: הפרות סדר, מטענים ובלוני תבערה וישראל מצידה מכילה ומגיבה באופן מדוד ושקול.
לכל אורך השנים האלו נמנעת ישראל במכוון מפגיעה בראשי חמאס גם כאשר אלו נמצאים בוודאות על הכוונת ומתאפשר חיסולם ע"י שב"כ וצה"ל. רק ב – 7/10 מגיעה ישראל למלחמת אין ברירה בעקבות המתקפה המתוכננת והמזוויעה של חמאס שתוצאותיה לא איפשרו עוד לממשלת ישראל ולנתניהו לעמוד מהצד כפי שעשו לאורך כל 17 השנים שחלפו.
אבל באורח מפתיע ומטריד, גם לנתניהו וגם לסינוואר יש כיום אינטרס להתמשכות הלחימה ללא מגבלת זמן ומבלי להתייחס לאינטרס המדינה והעם בראשם הם עומדים. האחד שכבר השיג תמונת ניצחון ב – 7/10 מבקש להישאר בתפקידו, להמשיך לשלוט ברצועה, לנסות לשחרר עוד אסירים פלסטיניים ולהוכיח כי ישראל אינה מצליחה לנצחו.
השני מעוניין להתרחק ככל הניתן מאירועי ה- 7/10 ומהכישלון הצורב תוך שהוא מקווה להראות תמונות ניצחון צבאיות בהמשך. הוא גם מנסה להימנע מהמשך הליכים הפליליים נגדו מעצם ניהולו את המלחמה והמדינה במצב חירום והוא בעיקר מנסה להתחמק מאחריות ולשמר את הקואליציה המשיחית והבזבזנית שהקים ושהביאה את אסון הגדול ביותר על מדינת ישראל, גם בדמות פגיעה קשה במרקם החברתי, הכלכלי והאזרחי בישראל לאורך שנת המהפיכה המשטרית וגם בדמות כשלון הקונספציה מול חמאס ותוצאות הטבח הנוראי ביום ההוא.
במלחמה המתמשכת בין ישראל לחמאס, האינטרס של שניהם עד כה היה לשמור על מאזן כוחות ושקט יחסי אולם טבח ה- 7/10 שינה את המציאות וחייב אותם להתעמת ולהגיע להכרעה. המילכוד בו נמצאים שניהם הוא בכך ששניהם רוצים להשיג ניצחון ולהישאר בתפקידם אולם המלחמה הזו היא משחק סכום אפס. צד אחד יובס וצד שני ינצח. השאלה היא כמה זמן תימשך המערכה, מה תהיה עלותה בהיבטי היקף הנפגעים וההרס ומבחינה כלכלית וכיצד תשפיע ההכרעה על כל אחד מהשניים.
מה שבטוח הוא שטובת האינטרס הציבורי, הלאומי, הכלכלי, הפוליטי והאנושי של שני העמים היא שגם נתניהו וגם סינוואר ייעלמו מהמפה בהקדם האפשרי. נתניהו חייב לסיים את תפקידו, להתפטר ולאפשר להנהגה חדשה לקום ולהוביל את המדינה לשיקום חברתי, אזרחי וביטחוני. סינוואר מצידו חייב להיעלם מעל פני האדמה ביחד עם כל צמרת הארגון.
כותב המאמר הוא ראש תחום החוסן הלאומי- המכון למדיניות ואסטרטגיה באנו' רייכמן