כמו שהתעלמה מהתנהלות האייתולות כדי לפייס את איראן, מחלקת המדינה מנסה בשיטתיות, בכיכובם של מזכיר המדינה בלינקן והיועץ לביטחון לאומי סאליבן, לפייס את משטר האייתולות באמצעות מחוות פיננסיות ודיפלומטיות מרחיקות לכת, כדי לקדם את זכויות האדם והדמוקרטיה באיראן ולשכנע את האייתולות להסכים לדו־קיום בשלום עם שכנותיה הסוניות. כדי לקדם את מדיניותה מתעלמת מחלקת המדינה מהתנהלות האייתולות מאז השתלטותם על איראן, וגם ממרכזיות החזון והאידיאולוגיה של האייתולות. מחלקת המדינה סבורה שכמו המערב, גם האייתולות ישעבדו את האידיאולוגיה לשיקולים פיננסיים.
אבל, כצפוי, האייתולות אינם מניחים לשיקולים פיננסיים להאפיל על חזון דתי פנאטי ומגלומני בן 1,400 שנים, אלא ממנפים את המחוות הדרמטיות של ארצות הברית לקידום שאיפתם להשפיל ולהכניע את “השטן הגדול האמריקאי”, ומשדרגים את פעילותם האנטי־אמריקאית בתחומי הטרור, הברחת סמים, הלבנת הון והפצת מערכות לחימה מתקדמות ברחבי העולם, עם דגש על אמריקה הלטינית.
כמיהת מחלקת המדינה להגיע להסכם נוסף עם האייתולות, התגובה הפושרת למתקפות איראן וגרורותיה על מתקנים אמריקאיים, התעלמותה מהליבה הטרוריסטית של "האחים המוסלמים” והוצאת החות’ים מרשימת ארגוני הטרור, במקביל להפעלת לחץ על מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות, דוחפות מדינות אלו - צבאית ואזרחית - לזרועות רוסיה וסין.
ב־2024 מחלקת המדינה, השוגה בשיטתיות מאז התנגדותה הנחרצת להקמת המדינה היהודית, מגבירה את הלחץ להקמת מדינה פלסטינית שתתנהל (להערכתה) בדו־קיום בשלום. מחלקת המדינה מקילה ראש בהתנהלות ובחזון הפלסטינים ומבססת את מדיניותה על התבטאויות דיפלומטיות פלסטיניות ותרחישי־עתיד אופטימיים, אך ספקולטיביים.
לעומת זאת, מנהיגי ערב משוכנעים שההתנהלות הפלסטינית מלמדת שמדינה פלסטינית תחריף את זעזועי המזרח התיכון, תשחק לידי הטרור האסלאמי, איראן, רוסיה וסין, ותסכן את קיומם. הם מבינים שמדינה פלסטינית מערבית לירדן תביא להפלת המשטר ההאשמי, תהפוך את ירדן לזירת טרור אסלאמי אזורי ועולמי, תאיים על משטרי חצי האי ערב ותעניק רוח גבית לגורמים פורעי חוק.
ב־2011 היו בלינקן וסאליבן בין יוזמי מתקפת נאט”ו שהפילה את שלטון קדאפי והפכה את לוב למדינה בלתי נשלטת, מוקד טרור אסלאמי והברחת סמים באפריקה, אירופה והמזרח התיכון, ובמה למלחמות אזרחים הממשיכות לגעוש. השניים מובילים את מאמצי מחלקת המדינה לשעבד את המציאות הבין־ערבית הוולקנית, ההפכפכה, הבוגדנית, האלימה, העריצה והבלתי סובלנית למציאות וירטואלית של ערכים מערביים של דו־קיום בשלום, קיום הסכמים, זכויות אדם ודמוקרטיה.
ראוי שמחלקת המדינה תטה אוזן לתובנות פרופ’ ואטיקיוטיס מאוניברסיטת לונדון, שהיה היסטוריון מוביל של המזרח התיכון: “עימותים בין־ערביים הם מאפיין קבוע של המזרח התיכון ... על מדיניות ארצות הברית להתבסס על המציאות היסודית: יחסים בין־ערביים אינם מתפתחים באופן לינארי, ואינם נעים משלילי לחיובי או מחיובי לשלילי. הם נעים באופן בלתי צפוי ונמצאים לעתים באזורים אפורים ... הסכמים והסדרים מתגבשים על ידי מנהיגים ומשטרים החשופים לחתרנות והתקוממות. מציאות זאת מקשה מאוד על הערכת היחסים הבין־ערביים ועל היחסים בין הערבים ובין אלו שאינם ערבים”.
הכותב הוא שגריר (בדימוס), מומחה ליחסי ישראל-ארצות הברית, חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי