למרות שאנחנו עדיין רחוקים מ”הניצחון המוחלט” וממערכת הבחירות הבאה, מתגברת התחושה שראש הממשלה נתניהו כבר אפוף ועטוף במערכת יועצי בחירות משומנת היטב שהשיקה את קמפיין הבחירות שלו. זה לא מקרי שנתניהו מידר במכוון את גנץ ואיזנקוט מהחלטות משמעותיות שהיו אמורות להתדיין ולהתקבל בקבינט המלחמה המצומצם. זה גם לא מקרי שנתניהו עטה על עצמו את חליפת “נתניהו המיליטנטי”, בזמן שגנץ ואיזנקוט מוצגים כמי שמוכנים לתת יד להפסקת המלחמה נגד חמאס ולקבל את דרישות ביידן לשילוב הרשות הפלסטינית ביום שאחרי, שלא לדבר על ציוצים שבהם הם מוזכרים כמי שבעד מדינה פלסטינית.
תחת אש כבדה: כך חוסל המחבל אחמד עופי בטול כרם | תיעוד
ראשי הרשויות והממשלה הגיעו להסכמה על מתווה החזרה לעוטף: אלה הסכומים שיקבלו התושבים
עד לפני כשבועיים נתניהו נראה ונשמע פתטי, חיוור, ריק מתוכן, כמי שחוזר על עצמו בהכרזות וסיסמאות נבובות במסיבות עיתונאים מגוחכות שלא היה בהן שום חדש, ובעיקר דואג ומשתדל להצטלם עם לוחמים כדי לזכות במנת אהדה שאבדה. זה אותו נתניהו שלאורך כל שנות כהונתו דאג לפעול בזהירות ובפחד מסוים מהידרדרות המצב מול חמאס, כמו מול חיזבאללה, והשתדל תמיד לרכוש את השקט בעצימת עיניים, בהפנמה ובדאגה להעברת מיליוני דולרים מקטאר לחמאס להשגת שקט מדומה. בימים האחרונים הוא הפך לנתניהו אחר – מיליטנטי וקשוח - שמזכיר יותר מהכל את סיפורי פופאי המלח שאחרי שאכל את מנת התרד הפך לגיבור השרירי.
קל מאוד להבין את ההתנהלות של נתניהו, שנמצא עם הגב לקיר וחש שהוא מאבד את המלוכה אחרי כל כך הרבה שנים של הנהגה ואהדה. נתניהו של היום מבין שקבלת הדרישות והתכתיבים של ביידן יפרמו את מעט החוטים שעדיין מחברים אותו לכיסא ראש הממשלה. כל זאת, כשהלחץ של הנשיא לשיתוף הרשות הפלסטינית בשיקום רצועת עזה ביום שאחרי והעלאת נושא המדינה הפלסטינית על ידו בתקופה רגישה זו מספקים לקמפיין של נתניהו רוח גבית שעליה הוא רוכב בתקווה, בעיקר כשהוא רואה את הסקרים שרובם בעד המשך המלחמה בעזה ללא פשרות עד להכרעת חמאס.
בינתיים נתניהו מנסה לשחק על זמן ונאחז בכל זיז שיאפשר לו להמשיך לשרוד. כך הוא מקווה שחיסולם של יחיא סינוואר ומוחמד דף יהיה עבורו תמונת ניצחון של ראש הממשלה שהביא כביכול לחיסול חמאס כפי שהבטיח בעבר לא אחת. זאת גם הסיבה שבגינה נתניהו לא מניח את נושא החטופים בראש סדר היום שלו. הוא מבין שהסיכוי להשיבם כרוך בוויתורים ופשרות מרחיקי לכת שמנוגדים לקמפיין המיליטנטי הנוכחי שלו.
מה שנתניהו כנראה מסרב להבין ולהפנים הוא שכל הטריקים והשטיקים שלו כבר לא עובדים ולא עושים רושם על אף אחד, גם לא על אוהדיו ותומכיו המובהקים ביותר, שלמדו עם הזמן להבין שהוא טוב בהבטחות ובמילים ולא במעשים. מי שלחץ על גנץ להצטרף לממשלתו בעת מלחמה כשהוא היה זקוק למהלך הזה, מסוגל בקלות לבעוט אותו החוצה כי הוא ממש לא צריך אותו ולא משרת את האינטרסים שלו. זה נתניהו האחר בחליפה המיליטנטית אבל עם אותן נורמות התנהגות והתנהלות.