איני זוכר תקופה בארצנו שבה המבוכה הייתה כה עזה. היו כמובן רגשות קשים אחרים כמו חרדה, כעס ותסכול בנקודות מבחן ומשבר, אך המבוכה כשלעצמה היא בדרך כלל מצב תודעתי אישי ובמיוחד אצל אנשים רגישים. עתה מצב המבוכה אינו פוסח כמעט על אף אחד ואחת בתוכנו.

האם נתניהו טרק את הדלת בפני השאיפה בארה"ב להישג אדיר במזה"ת? | אנה ברסקי

הייתה לנו הכנה “מוצלחת” לכך בחודשים שלפני המלחמה: פרץ של רגשות עזים הסעיר אותנו והשליך לחוצות תסכולים מודחקים ומחלוקות עמוקות. המלחמה נכפתה עלינו כשנפשנו כבר הייתה סוערת ומודאגת, ובוודאי לא היינו אז במצב תקין אישית וחברתית. ומעת זאת התחילו רבים מעִמנו לחוש במבוך שהלך והסתבך בתוך עצמו ככל שחלפו הימים, השבועות וכעת גם החודשים.

אדם נבוֹך הוא מי שמכיר במגבלותיו היסודיות הרבה מעבר למה שסבר קודם לכן. אדם נבוֹך הוא מי שהפתרונות לכאורה המוצגים בפניו אינם משכנעים אותו, או נראים לוֹ חלקיים ביותר. אדם נבוֹך הוא מי שעמדותיו הקיומיות עומדות למבחן ממשי. האירוע המחריד שהתרחש בשמחת תורה כלל את כל הגורמים הצפויים לעורר תדהמה.

כל מרכיב בנפרד היה הקיצוני ביותר באכזריותו ובנזקו, וצירופם שיקף התמוטטות מוחלטת. היינו אז במצב הנפשי המיוחס להתרשמותו של פרעה מבני ישראל הבורחים מארצו - “נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר” (שמות, י”ד, ג’), מילים אשר נכללו בקריאת התורה ממש לאחרונה.

המבוכה התגברה לנוכח המשבר ההנהגתי החמור, מחדלי כוחות הביטחון וכמובן החטופים הנמצאים בידי אנשי הטרור. המלחמה גרמה לנו לחוש מחדש עד כמה שהותנו כאן כמדינה ריבונית היא שבירה, ועד כמה הלעיטו אותנו בדברי רהב כאילו אין סכנה אסטרטגית, להוציא אולי את האטום האיראני.

ישנם שני היבטים נוספים המתחברים עם הפרשה של רדיפת פרעה אחרי בני ישראל. פרעה מייחס לישראל מבוכה דווקא “בארץ”. אכן הקיום היהודי לדורותיו הוא בטווח הדיאלקטי בין המופשט ובין המוחשי. ישנם רבים בעולם “המוכנים” לקבל אותנו כעם הספר אבל מתקשים מאוד לקבל אותנו כמי שחוזר להיסטוריה, לטריטוריה, למלחמה ולשלום. גם אנחנו נבוכים בעיקר כשאנו צריכים לחבר אמונות ודעות עם חיים מעשיים.

אנו מצויים אפוא בנקודת מבחן קריטית ליכולתנו לחבר בין רעיונות חשובים ובין מלחמה קיומית ומבחן המעשה. בנקודה זאת שאלת ההנהגה חיונית, אך גם המודעות שלנו לסכנות המבוכה שהשתלטה עלינו.

המרכיב הדומה הנוסף בין מצבנו ובין יציאת מצרים הוא הקצה, מילה המוזכרת בפרשת היציאה ממצרים פעמיים: “קצה המדבר” ומנגד “קצה ארץ כנען”. עלינו להיזהר במיוחד בזמן מבוכה מהמשיכה לשאוף לפתרון של קצה. זאת השעה של אנשי הקצה מכל הצדדים המתיימרים להציע “פתרונות” מרחיקי לכת ובדרך כלל מסוכנים.

כעת נדרשוֹת דווקא הסבירות והצניעות. דומה שאת ההכרח הזה משדרים לנו היום בהצלחה חיילי צה”ל שבחזית בגבורתם ובמסירותם המופתית. יותר מאשר ההנהגה והציבור הנבוכים מחזקים אותם, הם אלה שמבקשים לסלק מעלינו מקצת מהמבוכה, ולנער אותנו כדי שננהג באחריות.