איני נביא אבל אני מעז להציג כאן תרחיש אימים. כוונתי לתרחיש השמדת ישראל במהלך התאבדותי מקיף, תוצאה של מחלת תרבות אוטואימונית – קרי, שאזרחי ישראל הביאו על עצמם.
מי שקורא לבחירות עכשיו חוטא נגד כל המסקנות שהיינו אומרים להסיק מ-7/10
בין השורות: המשמעות האמיתית של תגובת הממשלה בבג"ץ גיוס החרדים
ישראל היא מעצמה. הקמתה אחרי השואה והתפתחותה לכדי מדינה בעלת עוצמה צבאית וכלכלית, עשייה מדעית מפוארת, מערכת משפט בעלת מוניטין עולמי, יזמות היי־טק משגשגת ומיקום גבוה במדד האושר הבינלאומי הם הישגים חסרי תקדים ומעידים על רמה גבוהה של חוסן והצלחה.
אך כל זה נפגע קשות ומתדרדר על ידי מהלכים הולכים ומתעצמים של פוגענות עצמית וחבלה שיטתית בתשתיות החוסן והשגשוג: החל מהמהפכה המשטרית; דרך פוליטיקה רעילה, התנהלות בריונית ומינוי מקורבים לא כשירים שגורמים לפילוג העם, שנאת אחרים והרס הלכידות החברתית; הענקת זכויות יתר לציבור החרדי שתרומתו לביטחון ולכלכלה מזערית; ועד למחדל הביטחוני הנורא בעוטף עזה והפקרת האזרחים בצפון ובדרום, הכישלון בהכרעת חמאס, עירור האנטישמיות והחרבת היחסים עם מרבית מדינות העולם. את כל זה תמצת נפלא נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ’ יעקב פרנקל, באומרו “מעולם לא ראינו השמדת ערך כל כך גדולה בזמן כל כך קצר".
תרחיש האימים יצבור אמינות ואחוזי הגשמה ככל שמגמות השמדת הערך ילכו ויעצימו. יחשוב כל אחד האם המנהיגות ההולכת ומתעצמת של המחנה הלאומני והחרד"לי יכולה באמת לקדם ולבסס חוסן ביטחוני, כלכלה משגשגת ולכידות חברתית.
זו לא שאלה אידיאולוגית, אלא פטריוטית־פרגמטיסטית, שמתייחסת ליכולות הנדרשות בעשור השלישי של המאה ה־21 כדי לקדם ביטחון ושגשוג לאזרחי ישראל. האם בן גביר הוא מצביא צבאי עם עבר מפואר שידע לבצר את הביטחון? האם סמוטריץ’ הוא בעל מומחיות גדולה ומוניטין בינלאומי בתחום קידום הכלכלה? האם לוין הוא משפטן שיכול לבסס מערכת משפט למופת ולהעניק לה יוקרה בקרב אומות העולם? האומנם ישראל כ"ץ יכול לבסס את יחסי החוץ של ישראל ולכונן רשת של תמיכה לטובתה? האם יואב קיש הוא דוגמה ומופת בתחום החינוך ויוכל להצעיד את ישראל להצלחות חינוכיות ומדעיות שיבטיחו את המשך צמיחת החברה?
כמה עצוב ונורא שהמענה לשאלות אלה הוא שלילי. לפיכך, למעט אם אתה פנטזיונר, משיחי, או ראש ממשלה הבורח מבשורה, חובה עלינו לראות נכוחה שבמציאות הגלובלית של המאה ה־21 ישנם כישורים ברורים וידועים שהם ערובה לשרידותה, איתנותה ושגשוגה של חברה. כישורים כאלה יש בשפע בישראל, אך הם מודרים ומוחרמים על ידי המגמה המתרחבת כמחלת תרבות אוטואימונית, שבמסגרתה הציבור מעדיף מנהיגות הבולטת בחזונות עוועים ובחוסר כישורים אלמנטריים.
זוהי השמדת ערך עצמי שסופה אבדון. עוד לא מאוחר לשנות מגמה. היא נוכחת, מאיימת ומפחידה, וחייבים לעצור אותה.
הכותב הוא מופקד קתדרת אונסקו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים