אירועי 7 באוקטובר שינו תפיסות רבות בקרב הציבור הישראלי. רבים קוראים לזה התפכחות אישית, אולי תפיסתית, אצל חלק מדובר בהתפכחות מדינית, צבאית או פוליטית. אני רוצה לדבר על ההתפכחות החברתית בכלל ועל השינוי בעמדות כלפי נשים מאז בפרט.
כבר בעוד חודשיים: ועדת השחרורים תדון בשחרור מוקדם של בני סלע
בזמן פגישה דיפלומטית: הרוסים ירו על זלנסקי וכמעט חיסלו את ראש ממשלת יוון
מאז 7 באוקטובר נחשפנו לסיפורי גבורת נשים, נשים שמשרתות בתפקידי לוחמה, חיסלו מחבלים רבים והצילו ישראלים רבים. אין ספק כי משהו בתפיסה הקולקטיבית שלנו השתנה. כמי שמנהלת עמותה המסייעת ומעניקה טיפולים לילדים ולבוגרים עם אוטיזם בכל רחבי הארץ עם למעלה מ־2,000 עובדות ועובדים ועם רוב נשי מכריע של 96% הן בקרב העובדים והן בקרב ההנהלה, אני רואה את הגבורה כל השנה, ומאז 7 באוקטובר במיוחד.
עשרות מטפלות פרא־רפואיות, המעניקות טיפולים וסיוע לילדים ולבוגרים עם אוטיזם, מפונות מבתיהן ועדיין ממשיכות את שגרת הטיפולים, הן בזום, והן בבתי הילדים המטופלים. אני רואה למעלה מ־70 עובדות, נשות מילואימניקים, שגם היום, חמישה חודשים מתחילת הלחימה, ממשיכות לעשות את עבודתן במסירות אינסופית תוך ניהול הבית והילדים בזמן שבן הזוג במילואים. אני רואה גם למעלה מ־20 עובדות שמשרתות שירות מילואים פעיל והתגייסו מיד כשנקראו לדגל. אינני נאיבית. אני יודעת שהדרך לשוויון מלא, גם בתפיסה וגם באמירות, עוד ארוכה, אך מרגישה שנעשה כאן צעד גדול בשינוי התפיסה.
את אותו שינוי ראינו בשנים האחרונות מתרחש לנו מול העיניים בתחום שבו אנחנו עוסקות, אבחון וטיפול בילדים עם אוטיזם. הקריטריונים הקיימים לאבחון אוטיזם מתארים אוטיזם כפי שהוא מופיע אצל בנים, לקשיי התקשורת והשונות הנוירולוגית אצל בנות יש ביטויים שנקשרו במהלך השנים עם דיכאון, עם הפרעות אכילה ולא זיהו שבבסיס הקושי נעוצות בעיות תקשורת.
עם השנים מתחילים להבין שלבנות עם אוטיזם יש פרופיל ייחודי שהוא שונה מזה של בנים. דבר שלא תמיד יבוא לידי ביטוי בקריטריונים של האבחנה כפי שהם כיום, לכן הרבה בנות מתפספסות, אף על פי שהן עוברות לא מעט תהליכים אבחוניים במהלך השנים. בשנים האחרונות אנחנו רואים את השינוי, התאמת שיטות האבחון לנשים וזיהוי מוקדם יותר של אוטיזם בקרב בנות. אך אפילו כאן התהליך עוד בעיצומו ולפנינו עוד עבודה.
לקראת יום האישה שיצוין מחר אני רוצה לאחל לכולנו בחברה הישראלית שנלמד מהחודשים האחרונים על יכולתן של נשים ומקומן בחברה. כולי תקווה שנמשיך להתפתח ולהתפכח ולבסוף נוביל למציאות שבה יום האישה יהיה עוד יום בלוח השנה ולא תזכורת לחשיבות קידום נשים.
הכותבת היא מנכ"לית "אותי" - עמותה ישראלית לאוטיזם