ייתכן שלא רבים יסכימו עמי, אבל לדעתי, הקביעה שיש להטיל אחריות אישית על ראש הממשלה רק מכוח היותו מחזיק במשרה הזאת מדיפה ריח של מניפולציה משפטית. כאשר יאיר לפיד, בהיותו שר האוצר, חתם על הצו להפקעת השטח, גרירת הרגליים הייתה כולה באחריותה של מערכת המשפט. לא בנימין נתניהו עשה את הסדרי הביטחון במקום. היו מי שטיפלו בזה.
לא רק אוחנה: האנשים שישלמו מחיר כבד על אסון מירון
אסון מירון וה־7 באוקטובר שונים בתכלית, אבל משניהם זועקת עצימת העיניים | מיכל קדוש
לגרור את כישלון ההסדרים עד לשפיץ, אין מופרך מזה. יכול להיות שהוועדה שחקרה את האסון בהר מירון לא רצתה להיכנס לפינה פוליטית, אבל זה מה שהיא עשתה. באותה מידה היא יכולה הייתה לקבוע, כבר עכשיו, כי במחדל הנורא שהתרחש בשמחת תורה אשם מי שישב באותה העת בלשכה בירושלים – ולא מי שחזר לישון.
פוליטיזציה של העובדות, אין רעה גדולה מזו. יש מי שמבקש למתוח קו בין האסון על הר הכרמל ובין מה שקרה על הר מירון. הוא גם מוכן ומזומן כבר להמשיך את הקו עד ל־7 באוקטובר. מה שמעיד על כך שהכל אישי והכל פוליטי. היו מי שנרדמו בשמירה, לדעתי, ממש כמו ראש אמ”ן לפני פריצת הגדרות - בכל הפעמים. אינני מוצא את ראש הממשלה ביניהם.
כשיש כוונה להטיל דופי פוליטי, אז השורה התחתונה היא תמיד סלקטיבית. גם כתב אישום חסר בסיס יכול לשמש את המטרה. רק מה, כשמדובר בנתניהו, אין “מכשולים משפטיים”.
“אחריות מיניסטריאלית”, אין מושג משבש מציאות ממנו. המציא אותו בזמנו - מי אם לא הוא - אהרן ברק בעת שכיהן בוועדה שבחנה את הטבח שביצעו הנוצרים במחנות הפליטים בלבנון. ברק הסתפק אז בהטלת אחריות על שר הביטחון. לדעתו, אריאל שרון היה צריך לצפות את מה שקרה. חוכמה בדיעבד היא הכלי המרכזי שבו עושות ועדות חקירה שימוש מניפולטיבי.
הן הפכו, בעיניי, זה מכבר לגולם שקם על יוצרו. הן מתמנות לשם בירור עובדות אבל הן אף פעם לא נעצרות שם. ההטיה הפוליטית תמיד נמצאת בין השורות. אינני חושד, חלילה, בדבורה ברלינר במאומה, אבל איכשהו זה תמיד יוצא בוועדות האלה קצת עקום.
מה שמעלה בלבי את החשש שמי שיבחן את מה שקרה בשבת השחורה לא ממש יהיה אכפת לו מי ידע ומי טמן את ראשו בחול כדי “לא לדעת”. הדברים הם פשוטים. מספיק לקרוא את הפרשנים או להאזין לדברים שאומרים פוליטיקאים. לפיד ממש לא התלבט לפני שהוא קישר בין שלושת האירועים האסוניים. ואם הוא כך, מי ימנע, למשל, מאסתר חיות, מי שתתמנה קרוב לוודאי לעמוד בראש הוועדה שתבחן את אירועי הלילה שלפני, מלומר שהיא רואה ב”רפורמה המשפטית” שביקשה הממשלה להנהיג את הסיבה המרכזית לחולשתו של צה”ל.
הכל צפוי והרשות נתונה. משפט אלמותי זה יפה גם לכאן. צריך רק לקוות שכאשר תתקיימנה הבחירות הבאות, הציבור ידע להבחין בין עיקר לתפל.