בשבוע שעבר, אחרי כשנתיים וחצי, קיבלנו את מסקנות והחלטות ועדת החקירה שחקרה את אסון מירון שבו נהרגו 45 אזרחים. אין ספק שבנסיבות אחרות, לא כמו בימי מלחמה אלה, לממצאי הוועדה הזו היה הד הרבה יותר גדול, כשאסור לשכוח שמדובר באסון האזרחי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל.
"הפרויקט הישראלי" שעשוי לשנות את פני רצועת עזה - והחשש בחמאס
ברק רביד חושף: אם נתניהו יחליט לפלוש לרפיח - זה הסיכון הענק שהוא לוקח
ואחרי שלמדנו לקרוא, לשמוע ולהבין את ממצאי הוועדה, עולה שאלת תם: איזה ערך יש לממצאים, למסקנות ולהמלצות הוועדה שהטילה אחריות אישית לאסון על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על יו”ר הכנסת אמיר אוחנה ועל המפכ”ל קובי שבתאי, כשלמעשה אין כאן שום המלצה אופרטיבית לעונש עם “שיניים”?
דמם של 45 קורבנות האסון הזה ממשיך לזעוק מהאדמה לנוכח מסקנות הוועדה, וכמו שהן קשות ומשמעותיות על הנייר, במציאות הן סטירת לחי למשפחות החללים ולכל אזרח מודאג מהנהגה, ממנהיגים ובעלי תפקידים חסרי אחריות שחטאו בקדוש ביותר - בחיי אדם, ואם לא די בזה הם גם לא נוטלים אחריות על מעשיהם.
מה היה קורה אילו קבלן היה בונה רב־קומות, ובכדי לחסוך בהוצאות היה חוסך בברזל, במלט ובהקפדה אלמנטרית על כללי הבנייה והבניין היה קורס וגורם למותם של 45 מדייריו, ואומנם בית המשפט היה קובע שהקבלן בהתנהלותו הפושעת היה זה שגרם למותם, אבל מנגד לא היה מטיל עליו שום עונש ממשי, מעשי, כאילו האסון הנורא הזה נוצר בידי שמיים, בידי כוח עליון.
כמו לקבוע: יש כאן אשם שחטא ופשע, אבל בית המשפט החליט לא להטיל עליו עונש. במקרה כזה הייתה קמה זעקה עד השמיים - הכיצד זה? מסקנות כאלה ללא עונש לא היו יכולות לעמוד במבחן הציבור.
במדינת חוק מסודרת חובה היה לראות את זה בספר החוקים - מי שחטא לאחריותו, לתפקידו, במיוחד כשמדובר בחיי אדם, חייב בעונש ובעיקר לא יכול בשום מצב ומקרה להמשיך לשאת בתפקיד ממלכתי כלשהו ומיד לאחר פרסום המסקנות והממצאים עליו לפנות מיד את משרתו. די, הגיע הזמן שאחרי 76 שנות עצמאות נתנהל כאן כמדינת חוק וסדר ולא כמדינה שמנוהלת על ידי חונטה בסגנון סיציליאני.
הגיע הזמן שממשלות, ראשי ממשלה, שרים ובעלי תפקידים בכירים מרמטכ”לים ועד מנכ”לים, שיש להם אחריות לאומית ואחריות על חיי אדם ידעו ויבינו שמי שחטא לאחריותו ובמשמרתו אירע אסון בגלל התנהלותו ישלם על כך את מלוא המחיר למען ידע כל נושא משרה, תפקיד ואחריות שאחריות אישית כשמה כן היא, ופירושה הוא לשלם ביוקר על כל חטא וטעות.
בימים קשים אלה יש ציפייה גדולה להקמתה של הוועדה הממלכתית שתחקור את מחדלי ה־7 באוקטובר. ציבור גדול מצפה לראות מי אשם ורוצה לראות גם המלצה על עונשים, שמי שאשם – ישלם. לימוד המסקנות והפקת לקחים - המנטרה המוכרת שחוזרת על עצמה גם בשעות אלה לאחר פרסום ממצאי אסון מירון על ידי ממשלת נתניהו, היא פתטית, חסרת ערך ואפילו לא ראויה להתייחסות, בעיקר כשידוע שהנורות האדומות על הר מירון דלקו כבר יותר מ־20 שנה.