דוח ועדת החקירה הממלכתית שבחן את אסון מירון הוא המבוא לקראת הדוח של אם כל ועדות החקירה מאז קום המדינה – דוח ועדת החקירה הממלכתית שתבחן את הרקע ואת אירועי הטבח הנורא של 7 באוקטובר.
גילוי נאות, איני חובב גדול של ועדות חקירה ממלכתיות, משום שהציבור והתקשורת יותר משהם רוצים לתקן ליקויים ולמנוע את הכשלים בעתיד, הם רוצים את דם הנחקרים. הסוגיה המרכזית שהעסיקה את כלי התקשורת לא הייתה ההמלצות המערכתיות או הכשלים שיש לתקן, אלא מי אשם ומה ההמלצות האופרטיביות שהוועדה נתנה בעניינו.
רבים מאנשי התקשורת הצטערו בוודאי על כך שאף שנקבע שיש לראש הממשלה בנימין נתניהו אחריות אישית לאסון, לא ניתנו בעניינו המלצות אישיות לסיום תפקידו. המלצות אישיות אופרטיביות ניתנו בעניינו של יו"ר הכנסת והשר לביטחון הפנים בעת האסון, אמיר אוחנה, שלא יוכל לכהן עוד כשר לביטחון הפנים. המלצה דומה פרסמה ועדת אור לגבי מי שכיהן בעת אירועי אוקטובר 2000 כשר לביטחון הפנים, פרופ' שלמה בן־עמי.
לגבי השר לענייני דתות לשעבר, יעקב אביטן, המליצה הוועדה שלא יכהן בעתיד בתפקיד שר בממשלת ישראל. ראוי לציין שזו ההמלצה החמורה ביותר של ועדת חקירה ביחס לדרג של נבחרי ציבור. מעולם לא קבעה ועדת חקירה ממלכתית כי אדם לא ראוי לשמש יותר כשר בממשלה.
ביקורת קשה מאוד הוטחה במפכ"ל קובי שבתאי. נקבע כי הוא היה מודע לכך שהצפיפות במירון בעת אירועי ההדלקה מסכנת חיים, ואולם הוא לא העלה כל הצעה מעשית להגבלת מספר הנוכחים בהר מראש, ואישר את התוכניות של המשטרה ללא בחינה של חלופות. בפן המעשי המליצה הוועדה כי המפכ"ל יסיים את תפקידו, אך לנוכח המלחמה והזמן הקצר שנותר לכהונתו, המליצה הוועדה להשאיר את מועד סיום תפקידו לשיקול דעת הממשלה. המלצה דומה ניתנה על ידי ועדת כהן, שחקרה את הטבח במחנות הפליטים בלבנון, ביחס לרמטכ"ל רפאל איתן שעמד ממש בפני סיום כהונתו, ולכן נמנעה הוועדה ממתן המלצה לסיום מיידי של הכהונה.
אור ירוק לחקירה פלילית
מעבר לדיון הפרטני באחריות הדרג הנבחר והדרג הממונה, כולל הדוח פרק נרחב תיאורטי העוסק בסוגים שונים של אחריות. פרק זה הוא למעשה המבוא לדוח ועדת החקירה שתקום בעניין 7 באוקטובר. הוועדה עסקה בשלושה סוגים של אחריות: האחריות המיניסטריאלית שאין בה יסוד של אשמה, והיא חלה על כל בעל תפקיד ציבורי לפעולות, מחדלים או כשלים שהתרחשו במשמרת שלו, אף ללא ידיעתו. אחריות זו נבחנת בעיקר בזירה הציבורית, והיא לא קשורה למסקנות של ועדת חקירה ממלכתית.
לסוגים הנוספים של האחריות מתלווה יסוד של אשמה. אחריות אישית ישירה, שלפיה פעולה או מחדל ישירים של בעל התפקיד הובילו לאסון או לכישלון. אחריות אישית עקיפה היא מקרה שבו בעל תפקיד לא נקט פעולות נחוצות כדי למנוע את הכישלון, או מקרה שבו בעל תפקיד פעל על פי הערכה רשלנית של התוצאות של פעולותיו.
חוק ועדות חקירה אינו מחייב את הממשלה לאמץ את הדוח והמלצותיו, ואולם הנוהג המקובל הוא שהממשלות מאמצות את המלצותיהן של ועדות החקירה שהוקמו ופועלות ליישומן. בנוסף, יכולה כעת היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה, עם סיום עבודת הוועדה, לחדש את החקירה הפלילית בעניין האסון, והוועדה אף המליצה ליועצת המשפטית לעשות כן.
הוועדה סיכמה את דברה במילים חדות ונוקבות שראוי שכולנו נפיק מהן לקח לעתיד לבוא: "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו... מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים. תרבות רעה של 'ראש קטן', של מזעור האחריות ושל התחמקות ממנה... כדי למנוע את האסון נדרשה תרבות מתוקנת. נדרשו נושאי משרה וגופים הפועלים בראש ובראשונה מתוך חובת נאמנות להיותם שליחי ציבור – באחריות ובמקצועיות, נושאי משרה הנוהגים לפי הכלל הבסיסי 'במקום שאין איש – השתדל להיות איש'. נושאי משרה הפועלים בחרדת קודש כדי לממש כראוי את האחריות ואת הסמכות שניתנו בידם לטובת הציבור ולשלומו".
לו יהי כן!