מלחמת חרבות ברזל: מבחינת ארה"ב ישנם כרגע שני מסלולים בנוגע לרצועת עזה. הראשון והרצוי מבחינתם הוא ערוץ המשא ומתן שמתקיים בקטאר. למרות הדרישה העיקשת של חמאס להפסקת אש מוחלטת, האמריקאים מביעים תקווה להתגמשות בסבב השיחות הנוכחי ומצפים לתוצאות חיוביות.
בגלל "קשיי תקשורת עם סינוואר", זה הצפי המסתמן למו"מ
גפרור ביד הלא נכונה: התרחיש שחמאס וחיזבאללה רק מחכים לו | אהוד יתום
המסלול השני והפחות רצוי עבורם הוא תמרון קרקעי של צה"ל ברפיח, שמבחינתם רוצים לראות תוכנית מדוקדקת וכוללת שתבטיח הן פינוי של העקורים לאזורים בטוחים, אפילו לצפון הרצועה (דבר שישראל מתנגדת לו) ומזעור פגיעה באזרחים, והן הפעלת כוח צבאי מדוד, מתון וקצוב בזמן. נכון להיום, הממשל סבור שאין לישראל תוכנית כזו שתשביע את רצונם, ולכן הוא מתנגד בתוקף למבצע ברפיח.
בתוך כך, השיחה הארוכה שהתקיימה היום בין ראש הממשלה לבין הנשיא ביידן הינה איתות נוסף של האחרון לבל ישראל תגביר את פעילותה ברצועה ללא קבלת אותו אישור. גם הודעת נתניהו, לפיה הגיע לסיכום עם הנשיא האמריקאי שמשלחת ישראלית תצא לוושינגטון כדי להגיע להבנות בדבר כניסה לרפיח, לא מעידה על ריכוך בעמדת ארה"ב אלא דווקא להפך – הנסיעה נועדה לשמוע את הדרישה מפי הגבורה ולתת לה תוקף חד משמעי. מבחינת הממשל האמריקאי סוגיית רפיח איננה נתונה למשא ומתן ואין יותר מקום לגמישות.
היחסים העכורים בין הבית הלבן לבין ממשלת ישראל אמנם נמצאים כיום בשפל חסר תקדים, אך הקרע שנפער איננו בין המדינות, אלא בין שני המנהיגים כתוצאה מאובדן אמון הדדי. מפלס המתיחות בין השניים קרוב לנקודת רתיחה, כאשר העמקת הפעולה הצבאית ברפיח שלא על פי העקרונות שתתווה ארה"ב תהווה חציית הרוביקון בטרם היא תחריף את הלחצים.
הרקע להתנגשות בין שני האישים הוא בשל הימצאותם, כל אחד בנפרד, בנקודת זמן גורלית מבחינה פוליטית. נתניהו חש תסכול מכך שלאחר למעלה מחמישה חודשים הוא לא מצליח להציג תמונת ניצחון, וכרגע מנהל את קרב המאסף בקריירה הפוליטית שלו אחרי מחדל ה-7 באוקטובר.
לעומתו, ביידן הבין כבר בשלב מוקדם כי היעד השאפתני והגרנדיוזי של מיטוט החמאס, אותו הגדיר נתניהו, איננו בר השגה בטווח זמן סביר וכי השגת מטרה זו תהיה כרוכה במחיר גבוה של עזתים חפים מפשע.
הממשל האמריקאי בעל ראייה אוניברסלית המבוססת על החוק הבינ"ל שאוסר פגיעה באזרחים בלתי מעורבים וככל שהלחימה נמשכת ויותר עזתים נהרגים או נותרים עקורים האשמה תוטל על ישראל. כשהמרוץ לנשיאות בארה"ב נכנס להילוך גבוה, ביידן לא יוכל עוד לגלות איפוק לנוכח הביקורת מבית שפוגעת בסיכוייו להיבחר, ולכן הוא לא יקריב את האלקטורט שלו על מזבח התמיכה בממשלת ישראל.
הצעדים בהן נקטה ארה"ב עד כה כגון האטת קצב וכמות החימוש וסנקציות על מתנחלים עלולים להתגבר ככל שנתניהו ימשיך להתבצר בעמדתו. באמתחתם של האמריקאים ישנם מנופי לחץ נוספים שסביר שיתממשו, דוגמת אי הספקת נשק התקפי לישראל, קיצוץ בסיוע הבטחוני, ואף הימנעות מהטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם בהצעה עתידית להפסקת אש טוטאלית.
ד"ר יעקוב חלבי הוא חוקר מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי