אחשוורוש לא היה אוהב גדול של עם ישראל, אבל הוא לא היה מוכן להתעסק עם ישראל. ייתכן שמול עיניו היו דוגמאות מהעבר, ואף על פי שכרגע הם היו תחת שלטונו, בכל זאת הוא קצת נרתע. מה שהביא אותו לפעול נגד היהודים הוא עניין כפול: אהבת הבצע שלו. המן הסיר את המחסום הזה כאשר הוא הבטיח לשלם סכום עתק לגנזי המלך, וזה שהמן שם את האצבע על נקודת התורפה של היהודים: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" - הם לא נמצאים כולם באזור אחד כפי שהיו בגלות מצרים, ויש ביניהם נקודות אי־הסכמה.

עם זאת המן ניבא ולא ידע מה ניבא: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד". אפילו כשהוא נראה מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, יש לו תכונה עיקרית: אחדות, למרות שלפעמים הוא שוכח. אסתר מבינה את זה היטב, לכן כדי לעמוד מול האיום הקיומי, היא מצווה את מרדכי לשלוח צו 8 לכוח המרכזי: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצאִים בְּשׁוּשָׁן".

היהודים בשושן היו הרוב של אלה שאפשר לגייס באותו רגע, אבל כשהיהודים יקומו נגד אויביהם, כולם יהיו מגויסים וביחד ינצחו: "וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף, ופרט חשוב: וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". בין כך ובין כך, האויב מבין תמיד מניין הכוח של ישראל: אחדות.

גם בשנים האחרונות פעלו כוחות הפירוד ביתר שאת. זה קורא לעצמו פלג, זה מכנה עצמו כוח, זה טוען שהוא מדבר בשם התורה וזה נגד. שתי קבוצות רעשניות שמהוות תמונת מראה אחת של השנייה והביאו את האויב לזהות את הפירוד. זה מסרב להתגייס וזאת קוראת לסירוב פקודה. מישהי אפילו כתבה בקיץ שבספטמבר לא יהיה לראש הממשלה צבא. האויב לא עיוור ולא חירש. גם בשושן היו יהודים שהאשימו את מרדכי שהוא מסכן אותם. אבל אלה ואלה התבדו: עם ישראל התגייס, אזרחים וחיילים כחומה בצורה והעורף כתומך חזק. ביחד.

מהו עם ישראל? פשוט. תראו את האזרחים שקמו בלי צו והלכו להילחם נגד האויב האכזרי ביותר שהכרנו אי פעם, את החיילים הנלחמים בעוצמה ובאמונה, את הקצינים המשרים רוח קרב וביטחון על חייליהם, את השוטרים וכל אלה שפעלו בכאוס המוחלט רק כדי להציל את מי שאפשר ולהדוף את האויב. בלי שאלות, בלי התייחסות מפלגתית ופלגנית. כמו היהודים בממלכת אחשוורוש. כפי שאומרת המשנה: "למלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". כל אחת ואחד חייב להשתתף במאמץ המלחמתי. זו לא התנדבות, אלא מצווה, ורבי יהודה אומר חובה.
"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" - שלא יהיה אפילו אחד שלא משתתף במאמץ. גם אחינו בנכר "מוזמנים" להצטרף. הרבה הבינו וצרו על המטוסים שעדיין טסו לארץ, בהמשך רבים באו להתנדב לפעילויות תמיכה בצבא ובעורף.

ותתקיים בנו התפילה של שלוש פעמים בכל יום: בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ כֻּלָּנוּ כְּאֶחָד (יַחַד) בְּאוֹר פָּנֶיךָ... וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם. בעז ביחד ננצח.

הכותב הוא חבר ב"מבטחי" –פורום מפקדים לאומי