יש רבים בחברה הישראלית החילונית, המסורתית והדתית הלא חרדית שחרדים מפני השתלטות של הציבור החרדי על החברה הישראלית. חששות אלה מגובים בתחזיות קשות, כשמי שמוביל את הקו הזה הוא החוקר פרופ’ דן בן דוד. עיקרי טיעוניו של בן דוד הם שנשים חרדיות יולדות יותר מפי שלושה ילדים מנשים חילוניות ויחד עם ההצטרפות נטו לזרם החרדי (המצטרפים בקיזוז העוזבים), מדובר בפריון ילודה אפקטיבי של יותר משבעה ילדים.
לישראל ירד האסימון: משוואת הבלהות שתדחוק את נסראללה מעבר לליטני
הזרם החרדי מכפיל את חלקו באוכלוסיית המדינה מדי 25 שנים, וב־2048 מחצית מהתינוקות יהיו חרדים - הגידול הוא אקספוננציאלי. באותו מועד החרדים יהיו 33% מן האוכלוסייה לעומת כ־13% כיום; לפיכך, כל מי שחרד לאופייה החילוני־ליברלי של המדינה חייב לפעול ומהר כדי למנוע השתלטות חרדית על המדינה ושינוי אופייה; הדרך לכך היא באמצעות חינוך ותמריצי כסף חיוביים ושליליים שיש להם השפעה מכרעת על שיעורי הילודה.
אלא שבטיעוניו של בן דוד יש נקודות תורפה. ראשית, הוא מניח ששיעור הילודה בקרב נשים חרדיות יישאר בעינו, וגם אם לא, עדיין יחד עם ההצטרפות נטו של אנשים לזרם החרדי, נגיע לאותה תוצאה, רק מאוחר יותר. אני חולק על הנחת היסוד הזו. שיעור הילודה בקרב נשים חרדיות יכול לרדת בשיעור תלול, מ־6.4 ל־3 לאורך זמן. זה קרה בחברה הערבית ואין סיבה שזה לא יקרה בחברה החרדית.
ומדוע? כבר היום שיעור השתתפות של נשים חרדיות בכוח העבודה מגיע לכ־79%, קרוב לשיעור ההשתתפות של נשים יהודיות חילוניות, וגבוה הרבה יותר משיעור ההשתתפות של גברים חרדים שעומד על כ־56%. שיעור כזה, שעוד צפוי לעלות, לא עולה בקנה אחד עם שישה ילדים ויותר לאם. יתרה מזו, איכות העיסוק של נשים חרדיות תעלה מדרגה למקצועות יותר חופשיים ותובעניים וליותר פתיחת עסקים עצמאיים.
ובכלל, בן דוד מתעלם ממה שלי ברור: שהנשים בעולם החרדי החלו לחולל מהפכה. הן תהיינה “בעלות המאה” וגם בעלות הדעה במשפחה החרדית, וזה כולל את ההחלטה כמה ילדים להביא לאוויר העולם. שנית, פריצת גדרות ה”גטו” של הציבור החרדי היא רק עניין של זמן, וזמן לא רב. בעידן הרשתות החברתיות לא יהיה מנוס מכך, וטוב שכך. ה־7 באוקטובר ישמש זרז לגיוס חרדים לצבא והמשרתים בצבא ימשיכו ברובם לעולם התעסוקה. התוצאה: שיעור החוזרים בשאלה יהיה הרבה יותר גדול ממה שהוא היום.
ויש לכך גם סיבה נוספת - ירידה ניכרת במעמד ההנהגה הרוחנית והפוליטית של החברה החרדית. חלף זמנם של גדולי הדור הנערצים מסוגו של הרב שך. נוצר ואקום שאליו נכנסו רבנים נחשבים אבל לא באותה סקאלה, ומנגד, הצעירים החרדים של היום פחות מתחשבים במה שההנהגה הרוחנית מנסה להכתיב להם. במקביל, גם האחיזה של ההנהגה הפוליטית שלהם נחלשת והדבר ניכר גם בתוצאות הבחירות לכנסת. הצמיחה בחלקם באוכלוסייה לא מתבטאת בנתח של המפלגות החרדיות בכנסת ישראל.
מכל הסיבות הללו של שינויים דרמטיים הצפויים בחברה החרדית, אין יסוד להניח שמדינת הלכה היא גזירת גורל. כל זה לא אומר, כמובן, שצריך להמתין עם צעדי מדיניות עד שכל התהליכים הללו יבשילו. אני מסכים עם בן דוד שיש להפעיל מערכת של תמריצים חיוביים ושליליים, ולעשות שינוי מהותי בתחום החינוך, קרי, לימודי ליבה כתנאי לתקציב: גזר ומקל. זו מדיניות שכבר הוכיחה את עצמה לפני כ־20 שנה, ואין סיבה שהיא לא תוכיח את עצמה בעתיד.
ואם יורשה לי לסיים באופן אירוני ו”מבודח” משהו – אם יתממשו איומי הרב הראשי לישראל בדבר יציאה המונית של חרדים מן הארץ אם ייכפו עליהם גיוס צבאי, כי אז גם פרופ’ בן דוד יוכל להירגע.