בתום ההצבעה שאישרה את ההחלטה התובעת מישראל הפסקת אש, נחשפה מועצת הביטחון של האו"ם לאירוע חריג, מביך, מבחינת היותו מנוגד לנוהל ולנימוס הדיפלומטיים המקובלים מסביב לשולחן דמוי הפרסה של המועצה. שגרירי הארצות החברות במועצה פרצו במחיאות כפיים סוערות, מחמיאות, לאישור ההחלטה, כמי שמבקשים להפגין את תוצאות ההצבעה כניצחון מיוחד של המועצה.
בלי שהתכוונו לכך, האירוע הבלתי מקובל דיפלומטית חשף בעצם את קיומה של תחושת הנחיתות והפחיתות בדרגה שמעיבה זה זמן רב כענן קודר על קיומה של המועצה. מחיאות הכפיים והצהלה על אישור ההחלטה כמו ביטאו הרגשה רגעית - "הנה אנחנו כן קיימים. עשינו משהו". דיפלומט אסייתי בכיר וותיק התלוצץ עם עיתונאים. "מה אתם לא מבינים? הם הגיבו כמו משקיעים במניה מפסידה שפתאום הופתעו להיווכח שהיא התעוררה". גם אם הדימוי קולע, התעוררות המניה היא ארעית, רגעית.
הדיווחים ומאמרי הפרשנות על ההחלטה ועל ההימנעות של ארה"ב מהטלת וטו עליה שפורסמו באמצעי התקשורת בישראל היו גדושי תבהלה מופרזת. ההימנעות האמריקאית לא ביטאה ערעור כלשהו בנוגע לידידות, לאהדה ולתמיכה של ארה"ב בישראל. היא הייתה ביטוי של אי־שביעות רצון מהתנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מול וכלפי הבית הלבן.
"לא קרה כלום ולא יקרה כלום בתחומי התמיכה והסיוע של ארה"ב בישראל", אמר לי בשיחה שלא לייחוס סגן ראש משלחת מערבית, הידוע כמקורב לצמרת הבית הלבן. "ארה"ב הטילה במועצת הביטחון עשרות פעמים וטו על כל יוזמה נגד ישראל. מותר לה פעם אחת להימנע מהשימוש בווטו", הוסיף.
דיפלומטים בכירים במטה האו"ם בניו יורק גינו את התגובה של נתניהו להימנעות האמריקאית. "ככה לא מדברים כשמדינה כל כך ידידותית כמו ארה"ב נוקטת צעד שאתה לא אוהב", אמר לי אחד מהם.
פתח לחרמות
בין שגרירים, דיפלומטים ומשפטנים בניו יורק יש ויכוח ישן בשאלת סמכותה האמיתית של מועצת הביטחון. יש פולמוס על הפירוש המעשי של הסעיפים במגילת האו"ם העוסקים במעמדה של המועצה וסמכותה. מקובלת הסכמה שעקרונית יש למועצת הביטחון סמכות לאכוף בכוח - גם צבאי - את החלטותיה. להחלטה על הפסקת אש אין משמעות מעשית. ההערכה בקרב דיפלומטים בכירים היא שהמועצה לא תטיל סנקציות על ישראל בתגובה לסירובה לנצור את האש. ארה"ב גם תבלום כל ניסיון כזה. אבל מה שכן יכול לקרות הוא שמדינות מסוימות, במיוחד אלה הידועות כעוינות את ישראל, ינצלו את ההחלטה כדי לנקוט צעדים נגד ישראל. זאת אף שחרמות על ישראל לא הצליחו לפגוע עד כה משמעותית בכלכלת ישראל.
אין ויכוח שמועצת הביטחון איבדה בשנים האחרונות את מעמדה כמוסד היוקרתי של האו"ם. חמור מזה. לא רק שהתערער מקומה כגורם נחשב ומשפיע, היא גם איבדה את מעמדה כגורם נוכח ומעורב. בכל משבר אזורי, סכסוך מזוין או מלחמה מקומית שהתרחשו ברחבי העולם ב־10־15 השנים האחרונות, מועצת הביטחון, האחראית לשמירת השלום והביטחון, כלל לא התערבה באופן מעשי, ונחשפה כחסרת אונים, משותקת.
הדוגמה הבולטת והצורמת ביותר היא היעדר כל תגובה רשמית מצד המועצה לטבח שנשיא סוריה בשאר אסד ביצע במשך עשור בבני עמו, כעילה למלחמתו נגד המורדים. הצבא הסורי הפציץ ערים וכפרים באזורים שבשליטת המורדים, ולפי דוח של האו"ם כחצי מיליון בני אדם נהרגו ומיליונים נמלטו מהמדינה. מועצת הביטחון לא הגיבה על השמדת העם בסוריה. אפילו לא החלטת גינוי. רוסיה בלמה כל יוזמה – משפטית, צבאית ומדינית - נגד משטר אסד.
אין מה לשקם
כשהסתיימה המלחמה הפנימית בסוריה, החליט נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לפלוש לאוקראינה, מדינה ריבונית. למעלה משנתיים שיחידות צבא רוסי פועלות נגד ערים וכפרים, משגרות טילים על ערים גדולות באוקראינה – ומועצת הביטחון שותקת, משותקת ומשתיקה. רוסיה, חברה קבועה במועצה, מנצלת את זכות הווטו שלה ובולמת מראש כל ניסיון התערבות בפשעי המלחמה שהיא מבצעת באוקראינה.
כך יכול היה שגריר רוסיה במועצת הביטחון לתקוף את ישראל ולהאשים אותה בהשמדת עם. ובאותה שעה שהוא מדבר במועצה בניו יורק, צבא ארצו משגר טילים על ערי אוקראינה. לאחר שהניסיון לדון בפשעי המלחמה באוקראינה נבלם כאמור על ידי השגריר הרוסי, יצא שגריר מערבי מאולם המועצה וצעק לעיתונאים - "הרוצח מנהל את משפט הרצח שלו". כן, זאת אותה מועצת הביטחון שאישרה החלטה התובעת לחדול ממלחמת ההגנה נגד חמאס.
מלחמת חרבות ברזל לא תשקם את מעמדה של מועצת הביטחון. אין סיכוי לכך. השפל שבו היא שקועה עמוק מדי מכדי שמבצע צבאי צודק ומוצלח שמקיימת מדינה דמוקרטית להגנת אזרחיה, יניב משהו חיובי לשיקום מעמדו של המוסד הבינלאומי הזה. מה גם שהתערבות מועצת הביטחון במלחמה שמנהלת ישראל ברצועת עזה רק חשפה את עומק העוינות בין ארה"ב לרוסיה.
שתי המעצמות תקועות ומסובכות. רוסיה, כבר לא כל כך מעצמה, שקועה עד צוואר במלחמה שכפתה על עצמה, מסובכת בפשעי מלחמה שהיא מבצעת ומוקצית בזירה העולמית. ארצות הברית של אמריקה מסובכת במאמצים להשיג שלום וביטחון באזור מועד לפורענויות כמו המזרח התיכון. הנשיא האמריקאי, שר החוץ שלו והיועץ לענייני ביטחון שלו, טרודים בניסיונות לקדם יוזמות ומהלכים במטרה להשכין שלום בין ארצות אויבות. לרוסיה אין שום סיכויים לצאת נשכרת מפשעי המלחמה שהיא מבצעת באוקראינה. לארה"ב יש סיכויים להשיג אם לא הסכמי שלום – לפחות הסדרים בין ישראל לארצות ערביות מרכזיות מהאזור.
כידידה ותיקה ונאמנה של ארה"ב - ישראל היא בצד הנכון, הצודק, החיוני והאיכותי בתמונת המצב העגומה של השלום והביטחון בעולם.