כיצד אפשר להעמיק את הפגיעה בחיזבאללה בצפון? ממה החיזבאללה הכי מוטרד בעת הזו? ואיך כל זה קשור למבצע גילוי המנהרות החודרות ב-2018? אני זוכר, את הרגע שנחשפתי למודיעין המסווג על המנהרות החודרות לישראל. נכנסתי למשרד של האלוף, מפה הייתה מונחת על השולחן. היינו שלושה בחדר אני האלוף וקמ״ן הפיקוד. המשפטים של הקמ״ן המוכשר היו קצרים ועניינים, תוך שהוא מסמן בידו את נתיבי המנהרות שסומנו בטוש אדום רחב: 6 מנהרות חודרות, יכולת להניע כוחות וכלים, חלקן במוכנות מבצעית. הוא סיים את הסקירה, הרים את ראשו וסיכם: ״ אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים אבל אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים״.
מאז, במשך חודשים ארוכים התקיים מרתון דיונים פיקוד ובמטכ״ל. היו שתי אסכולות, האחת סברה שיש לצאת לבצע לסיכול המנהרות מוקדם ככל האפשר ולגרוע מהחיזבאללה את היכולת האסטרטגית להחדיר פלוגות רדואן ולממש את תוכנית כיבוש הגליל. האסכולה השנייה, חשבה שזו טעות ונכון לשמר את סיכול המנהרות לשעת פתיחת המלחמה. דבר שישבש את התקפת הארגון ויפתיע אותו באופן משמעותי. כאן, נכון לעצור ולהקדיש דקותיים של מחשבה על הדילמה המבצעית שאין ספק שמאפיינת גם את הדילמות בבחירת המטרות והיעדים במערכה הנוכחית בצפון.
המתח המתקיים, בין ההזדמנות לסכל כאן ועכשיו יכולות אויב, תוך החשש לחשיפת יכולות ומודיעין, לבין שימור אופציה, של תקיפת פתע או כחלק ממערכה כוללת, שאפקט הנזק שלה על יכולות האויב, גדול יותר. חיזבאללה, ידוע כארגון בעל יכולת למידה יוצאות מן הכלל. תחקירים מעמיקים, מלווים את כל העשייה המבצעית שלו והם נועדו בעיקר ללמוד על נקודות התורפה המודיעיניות. פרצות שמתגלות, נאטמות באופן הרמטי. מתקיימת תחרות למידה בין צה״ל לבין חיזבאללה. במערכה הזו , הכול מותר. מניפולציות ,דיסאינפורמציה, מהלכים ערמומיים והצגת מצגי שווא.
נחזור למערכה הנוכחית - שני הצדדים מבינים שהם בסיבוב השני או השלישי בקרב אגרוף בין 12 סיבובים שהיכולת להכריע אותו בנוקאאוט כמעט לא קיימת. ולכן, המהלומות, בשלב הזה, מדודות ונועדו בעיקר לשמר מספיק חמצן בריאות תוך ניסיון להפחית אותו בריאותיו של היריב. את המהלומות המדויקות, לריאות ולסנטר שומרים שני הצדדים לסיבובים האחרונים. הדבר שהכי מטריד את חיזבאללה, הוא החדירות המודיעינית של הארגון שלו לצה״ל. הצלחות של צה״ל, לאורך השנים, יצרו אפקט הרתעה ( מבצע ״משקל סגולי״ בפתיחת מלחמת לבנון השנייה, חשיפת המנהרות החודרות, השמדת חלק ממשלוחי הנשק מאיראן ועוד) יחד עם זאת, על מנת להתמודד עם זה נקט הארגון באסטרטגיה של מסה (150 אלף רקטות), ביזור פיקודי ( כל רכיב יודע לתפקד בפני עצמו) וההערכות מתחת לקרקע. ועכשיו לשאלה מה נכון לעשות בעת הזו?
לדעתי, על אף החשש מחשיפת יכולות, צה"ל צריך לנצל את המערכה הנוכחית על מנת לגרוע ככל האפשר יכולות אסטרטגיות מהחיזבאללה. לעניות דעתי, ההתכתשות בקו הגבול, בחודשים הראשונים, על קו המגע בעיקר שירתה את חיזבאללה. הוא הצליח להשיג בימים הראשונים הישג חסר תקדים של פינוי תושבי הצפון תוך יצירת משוואה שמדינת לבנון מחוץ לכללי המשחק וכמו כן כל הנכסים האסטרטגיים שלו בעומק לבנון . צה״ל, הצליח אומנם לפגוע בכ-300 פעילים ולהרוס את תשתיותיו בקו המגע אך הישגים אלו טקטיים והפיכים בזמן קצר ואינם משתווים להישגיי החיזבאללה.
אין בעיה לחיזבאללה תוך חודשים קצרים לשקם את תשתיותיו בקו הגבול .לכן, צה״ל צריך להמשיך את המגמה ההתקפית בשבועות האחרונים של גריעת יכולות אסטרטגיות של חיזבאללה. זו גם מתוך תפיסה שזו הזדמנות יוצאת מן הכלל שלא בטוח שייווצרו התנאים בהמשך לפגוע בהם. כמו כן, אנו עלולים לפגוש את היכולות האלו מוכפלות בעימות הרחב, שלא בטוח שנצליח לשלוט על עיתויו. מעבר לזה, פגיעה ביכולות האסטרטגיות שלו, תעמיק את ההרתעה ואת החשש מהחדירות המודיעינית ועוצמת הנזק שצהל יכול לגרום לארגון בעת מערכה כוללת.
סדר העדיפויות בעת הזו: 1. פגיעה בפו״ש - המפקדים מהמערכים המבצעיים הם נכסים חיוניים בעלי ניסיון וידע לא יסולא מפז. הוצאת כל אחד מהמערכה הוא הישג. 2. יכולות הדיוק - אותם יכולות המאפשרות להפוך נשק סטטיסטי לנשק מדויק. 3. יכולות אוויריות בדגש על מערך הכלי טייס הלא מאויישים, 4. כוחות רדואן - כוחות הקומנדו. פגיעה במפקדים, בפעילים ובתשתית המבצעית, 5. מערך ההגנ״א - על מנת לשמר את חופש הטיס האווירי חשוב לציין, שיש מידה של סיכון בקו ההתקפי הזה העלול לגרום גם לחיזבאללה להרחיב את קו המטרות שלו בישראל ולהגביר את הסבירות להידרדרות לעימות רחב . אבל כאן נכון אולי להיזכר באמירתו של צ׳רצ׳יל שרבים חייבים לו את הניצחון על הנאצים: ״חרפה בחרתם מפחד מלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד".
הטור מתוך עמוד הטוויטר של תא"ל (במיל') אשר בן לולו