בשנים האחרונות, ובייחוד מאז שפרצה מלחמת "חרבות ברזל", עלה ועולה מדי פעם בחוסר נוחות אופן התגובה להתקפה נגד אזרחי וחיילי ישראל במעשי הטבח, האונס, השריפה והביזה שאירעו ב־7 באוקטובר. מה שטרוריסט פנאטי מרשה לעצמו, המתגונן הערכי שולל בתכלית השלילה. טרוריסט יורה ללא הבחנה לעבר אזרחים וחיילים חפים מפשע. המתגונן אינו מרשה לעצמו לירות אלא לעבר התוקפים ונמנע מלפגוע באנשים חפים מפשע וודאי שלא בילדים, נשים וזקנים. הוא נמנע מפני שהוא דוגל בסולם ערכים אחר שכולל צדק, חוק ומשפט ויש בו כבוד לחיים וכבוד לאדם.

המצב מסובך שבעתיים כאשר החייל צריך להשיב אש למקור הירי שבו נמצאים נשים וילדים, ועל אף הצורך לשתק את מקור הירי, המתגונן נמנע מלעשות זאת, לא מטעמי היגיון אלא מטעמי מצפון המחייב הבחנה בין פושעים ובין חפים מפשע, גם כאשר הפושעים בחרו בחפים מפשע כמגן חי שלהם.

ב־26 בינואר נתן בית הדין הבינלאומי לצדק את החלטתו בבקשת דרום אפריקה בטענה להפרת האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע רצח עם. ב־21 בפברואר הוציאה הפרקליטה הצבאית הראשית, אלופה יפעת תומר־ירושלמי, איגרת למפקדי צה"ל שבה היא ציינה כי "יש לפעול נגד התבטאויות לא ראויות המעודדות תופעות פסולות, הפעלת כוח בלתי מוצדקת מבצעית, לרבות כלפי עצורים, ביזה, הוצאות רכוש פרטי שלא לצורך מבצעי והרס רכוש אזרחי בניגוד לפקודות".

באיגרת מציינת הפצ"רית כי על חיילי צה"ל למלא אחר ערכי צה"ל. אלה החורגים מהפקודות ומהתחום המשמעתי וחצו את הרף הפלילי הסבו נזק אסטרטגי למדינת ישראל בזירה הבינלאומית שקשה להפריז בחומרתו. איגרת הרמטכ"ל ברוח זו ואיגרת הפצ"רית מכוונות כלפי פנים, אך לא פחות מכך כלפי בתי הדין הבינלאומיים בהאג שדנים בימים אלו במלחמה בעזה ובגדה המערבית. ישראל הגישה דוח לבית הדין שבו מוזכרים דברי הפצ"רית כדי לחזק את ההוכחה כי ישראל מקפידה על מניעת השמדת עם ועל דיני המלחמה בעזה.

המשפט הצבאי לובש מדים. כמו החיילים היוצאים לקרב, השופטים הדנים בענייניהם חייבים לדעת את מחיר המלחמה, ועליהם להביא בחשבון שהם שופטים אנשים המשליכים לעתים קרובות את נפשם מנגד. המדים לא נועדו להצדיק את אשר אינו צודק, אבל הם נועדו להבחין בין הרשות "הקם להרגך השכם להרגו" ובין האיסור להרוג ללא הבחנה.

הצדק צריך להיראות, לא רק להתקיים. אנו עם שהאמין ש"ציון במשפט תיפדה", ועובדה היא שמכל האימפריות הגדולות שתקפו אותנו, עמנו הקטן חי וקיים ונושא על שכמו את עשרת הדיברות, שבהם הדיבר "לא תרצח" הוא יסוד הציוויליזציה האנושית והיהודית כאחת. על העולם והיושבים בבית המשפט הבינלאומי בהאג לדעת כי המשפט הצבאי ממונה על שמירת טוהר הנשק, אך גם על זכות ההגנה העצמית. הוא, כמו המשפט האזרחי, צריך להוכיח שישראל בנויה על ערכים גם במלחמה. כוחה של ישראל הוא בערכיה וגם בכושר הגנתה.