נתחיל מהסוף – נמאס לדבר על גיוס חרדים לצה"ל. השיח מיותר והתוצאה ידועה מראש וזה לא משנה מהו גיל הפטור. גם במלחמה הזאת הפסדנו אז אולי כדאי לוותר מראש ולהשקיע משאבים במטרה החשובה יותר, שילוב החרדים בעתיד כלכלת ישראל. וכן, הגיוס הוא רק שלב אחד למען שילובם בכלכלת ישראל. אז די עם המלחמות המיותרות האלה שרק גורמות לקיטוב והקצנה בין החרדים ללא חרדים ובואו נתמקד במה עושים בהנחה (מאוד ריאליסטית) והם לא מתגייסים לצה"ל. אם היינו חיים במדינה בה פוליטיקאים מקבלים החלטות רציונאליות לטובת העם, אולי לא היינו בסירה הזו היום וגיוס חרדים היה שיח מקובל והגיוני, אבל אנחנו לא שם – במשך 76 שנים רוב האוכלוסיה החרדית לא מתגייסת לצה"ל וככל הנראה גם לא תתגייס. אפילו אם יחליטו לגייסם בכוח, לא בטוח שצה"ל רוצה או צריך חיילים ללא מוטיבציה.
למה כל כך חשוב לשלב את החרדים בעתיד כלכלת ישראל? כמה סיבות עיקריות
מבחינת אוכלוסיה, לחרדים כוח פוליטי, כלכלי וחברתי רב מהסיבה הפשוטה שחלקם באוכלוסיה הישראלית הינו משמעותי. נכון ל 2023 כ 14% מכלל האוכלוסיה ואף נמצא במגמת גדילה מתמדת. כמו כן, מדובר באוכלוסיה יחסית צעירה שבה הגיל החציוני הינו 16 לעומת 35 בשאר האוכלוסיה.
בנוסף, אחד הגורמים המשפיעים ביותר על השתלבות בכלכלה, הינו רמת ההשכלה של האוכלוסיה החרדית. המצב הנוכחי אינו טוב בעיקר אצל גברים עם 16% ניגשים לבגרויות (נשים 69%) וכ 5% סטונדטים במוסדות להשכלה גבוהה (נכון ל 2021). המשמעות היא השתלבות מוגבלת בשוק העבודה מה שמוביל לנקודה הבאה והיא גובה ההכנסה.
כאשר ההכנסה נמוכה בקרב האוכלוסיה, קיימת פגיעה ישירה בהכנסות המדינה ממיסים ישירים. כמובן שזה גם משפיע על ההוצאות שגם הן מהוות פגיעה ישירה במיסים העקיפים למדינה. ואכן, המצב באוכלוסיה החרדית, שרק גדלה עם השנים בקצה מהיר יותר מהאוכלוסיה הלא חרדית, אינו טוב בכלל. נכון ל 2021 ממוצע הכנסה ברוטו לבית חרדי עמד כל 15,000 שח לעומת 22,000 שח לבית לא חרדי (כ 55% פחות). מבחינת הוצאות, למרות מספר נפשות גבוה יותר בבית חרדי, כ 14,000 שח הוצאות חודשיות בבית חרדי לעומת 15,600 בבית לא חרדי.
אז מה עושים? צריך להבין ששילוב החרדים בעתיד ישראל ובכלכלה בפרט לא יקרה בדרך קסם. מדובר בתהליך ארוך. אם נסתכל על זה מנקודת מבטו של חרדי החי מקצבאות ומבחינתו זוהי דרך החיים, אם הקצבה תבוטל אין לו עתיד ואנחנו לא רוצים להגיע למצב כזה. לכן התהליך חייב להיות הדרגתי על פני שנים רבות. לצערנו, מאחר ולאוכלוסיה החרדית כוח פוליטי המהווה חלק משמעותי בקואליציות הרבות לאורך היסטוריית הממשלות במדינת ישראל, הרבה ממשלות לא עשו הרבה להניע את התהליך מחשש לפירוק הממשלה ולכן הזניחו את הטיפול בבעיה. בכל אופן, מוטב לטפל עכשיו לפני שזה מאוחר מדי. המשוואה לחלוקה בנטל כבר לא מתקיימת וחוסר האיזון רק יחמיר בשנים הקרובות.
קיימות מגוון יוזמות והצעות לשילוב החרדים בעתיד כלכלת ישראל אך הדעות חלוקות מטעמים פוליטיים ואינטרסים של גופים שונים. בגדול יש לפעול לעידוד תעסוקה ושילוב בחברה ומנגד קיצוץ הטבות והפסקת קצבאות בהדרגה. אלו הקווים המנחים אליהם צריך לכוון:
· עידוד הכשרות בענפי תעסוקה שונים כמו יוזמות לשילוב בהייטק על מנת לגשר על פערי ההשכלה (לדוגמא: JBH לימודי הייטק לחרדים, קודקוד – התוכנית החרדית להכשרת מתכנתים, המיזם הלאומי לשילוב חרדים בהייטק )
· מי שלא מתגייס - קיצוץ התמיכה והקצבאות בהדרגה והערמת קשיים לקבלתם
· מי שמתגייס - עידוד והטבת תנאיהם של המתגייסים
· שיפור אחוז הגיוס והתמקדות באוכלוסיה הלא חרדית שאינה מתגייסת. סיכויי ההצלחה שם גבוהים יותר והם אלו שיוכלו לספק את חוסרי הגיוס הנוכחיים
· קבלת האחר והבנה הדדית שמדינת ישראל היא גם מדינה יהודית ולכן אופי יהודי תמיד יהיה חלק מהגן הישראלי ועל כן יש לשמרו. אבל חשוב להבין שלפני שימור אופיה של ישראל יש לשמר את קיומה וחוסנה ברמה הביטחונית והכלכלית, אחרת לא יהיה את מה לשמר.
הכותב: ד"ר עמית סרוסי, יועץ אסטרטגי לחברות ומשקיע אנג'ל
הנתונים בכתבה זו מתבססים על דו"ח המכון הישראלי לדמוקרטיה – שנתון החברה החרדית בישראל:
https://www.idi.org.il/media/22473/statistical-report-on-ultra-orthodox-society-in-israel-2023.pdf