נו, איך אתם נערכים? נעניתם כבר להמלצת פיקוד העורף והצטיידתם ב״מים ומזון לכל בני הבית לשלושה ימים לפחות, תאורת חירום, פנס וסוללות״? או שאתם מהמהדרים שכבר התארגנו גם על גנרטור עצמאי ומיכל דלק?
"לא עושים פעולות בלי אישור שלכם": מתקפה נוספת על הרמטכ"ל בקבינט
צה"ל: "בניו של הנייה - פעילי טרור"; הדקות הדרמטיות לפני התקיפה בעזה
כשלעצמי, בין שזה בגלל האופטימיות הנצחית שאני לוקה בה, ובין שזו סתם עצלנות טיפוסית, עוד טרם החלטתי כיצד להיערך. ולשכניי היקרים שנלחצו השבוע כשראו אותי חוזר ממסע קניות, סוחב עגלת סופר עמוסה להתפקע, פלוס שתי שישיות מים על הכתף, והיו בטוחים שכבר פרצה המלחמה, אתם יכולים להירגע, שום דבר לא קרה, פשוט ככה נראית קניית מכולת שבועית שגרתית אצלנו בבית.
אז איך נכון להתגונן וכיצד צריך להיערך, זה באמת אני לא יודע. אבל דבר אחד כן למדתי במחצית השנה הסוערת שעברה עלינו, וזה ש״אין כמו בבית״. בין שאלו אזעקות פתאומיות והתקפות טילים, ובין שאלו שאר איומים והפחדות הצצות ועולות. תמיד, כשנמצאים בבית מרגישים טוב יותר, בטוח יותר. נכון, הבית שלנו לא באמת ממוגן יותר, אין בו מקלט אטומי, וגם לא מערכת כיפת ברזל פרטית, אבל משהו בתחושת הביתיות, בעצם הידיעה שאני פה במקום הטבעי שלי, כבר מעניק לי תחושת ביטחון, רגיעה ושלווה.
וזה לא חדש, כבר בעת יציאת מצרים, באותו לילה מסוכן וגורלי שבו יצא ה׳ לנגוף את בכורי מצרים, וניתנה רשות למשחית, נצטוו בני ישראל ״ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר״. ומאז בכל שנה ושנה, בזמן שבית המקדש היה קיים, ציינו את יציאת מצרים באמצעות הקרבת ואכילת קורבן הפסח, עליו נצטווינו ״בבית אחד ייאכל, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה״. כי כדי לצאת לחירות אמיתית, צריך להישאר בבית. רק שם ניתן לחוש בטוח וחופשי מפחד ודאגה. ואין כמו חג הפסח, לקראתו אנו טורחים כה רבות בניקיון וחידוש הבית, כדי להזכיר לנו את ערכה העצום של תחושת הביתיות.
השאלה היא רק מה עם אלה שאין להם בית? ואני מתכוון כמובן לאחינו ואחיותינו ממשפחות המפונים, מהצפון או מהדרום, שהמציאות הקשה הפכה אותם לפליטים בארצם, והם מתגלגלים כבר חצי שנה ממלון למלון ומדירת אירוח לחברתה. נכון, הרשויות דואגות כמעט לכל צורכיהם, וביום־יום זה נראה שהם די מסתדרים. כשליח חב״ד ורב קהילה בתל אביב, אני חייב גם להחמיא לאחיי התל־אביבים, שמהרגע הראשון יצאו מגדרם ועשו הכל כדי לקלוט את המפונים ולדאוג לרווחתם.
אבל כעת, כשמגיע חג הפסח, חג הביתיות, עלינו לעשות הכל כדי להעניק גם להם לא רק צרכים חיוניים, אלא גם את תחושת הביתיות, החיונית לא פחות. אנחנו בחב״ד עושים זאת כבר חצי שנה, וכעת, לקראת הפסח משתדלים עוד יותר. חפשו ברשת וביחד נעזור להם להרגיש בפסח הזה הכי בבית בעולם.
הכותב הוא שליח חב״ד ורב בית הכנסת "סי אנד סאן" תל אביב