אין מנוס מהתמודדות ישירה ואמיתית עם בעיית הפטור לבני הישיבות משירות בצה”ל. כל פשרה שתיעשה, אפילו יהיה בה להפיס את דעתו של בית המשפט העליון, ואפילו של הציבור החילוני המשרת בצה”ל, אם היא לא תהיה מבוססת על עקרונות של שוויון אמיתי, לא יהיה בה ערך של ממש. ואנו חייבים להפנים, אין פתרונות סרק. נושא הפטור משירות הביטחון, המוענק לאוכלוסייה המקיפה כיום למעלה מ־20% מהציבור בישראל, הוא השאלה הקיומית המרכזית והחשובה ביותר לעתיד המדינה שלנו. מערכת פוליטית רקובה מאז קום המדינה הציבה תמיד שיקולים פוליטיים של קואליציה ותפיסת השלטון מעל לכל הערכים הבסיסיים שעל פיהם אפשר לבנות מדינה מתוקנת. גם היום אנחנו טובעים באותו בוץ, באותם מי מדמנה, ואם לא נדע לחלץ עצמנו מבעיה לאומית זו, אנחנו נשקע כולנו.
האתגרים של מדינת ישראל בעתיד הם אדירים וצרו כתפי הנושאים בעול הביטחון. קודם לכל, מתן ביטחון אמת לכל אלה החיים בקו הגבול, ויצירת כוח הרתעה מתמיד של ממש מול סוריה, עיראק ואיראן יחדיו. יצירת כוח הרתעה כזה מחייב התעצמות אדירה של צה”ל וגיוס של כל כוח האדם שלנו. אי אפשר להעמיס על חלק מהאוכלוסייה עומס ועול בלתי נסבלים עד כדי שחיקה. אנחנו עוסקים בהונאה עצמית, בפתלתלות ובשקרים שהפכו להיות נורמות חשיבה מקובלות.
הבה נניח שבוגרי בית הספר הריאלי בחיפה אינם מתגייסים לצבא או מסרבים להתגייס לצבא. מה תהיה התוצאה? האם המדינה תפסיק לתקצב את בית הספר הריאלי ולתמוך בו? לא ולא. רשויות המדינה פשוט ישליכו את אותם יחידים מבית הספר הריאלי לכלא. מה בכלל הקשר בין חובת היחיד לשרת בצה”ל ובין הפסקת תקצוב הישיבות. תלמיד בית הספר הריאלי שהשתמט משירות ייזרק לכלא. הסנקציה נגד תלמידי ישיבות שלא ישרתו היא הפסקת ההעברה התקציבית לישיבות. זהו מסמוס מטופש של חובת היחיד כלפי המדינה.
בתוך כל הפתלתלות וההונאה העצמית מרימות עיניים לשמיים דמויות חילוניות עד מאוד שהקשר שלהן לדת אינו מהעמוקים ביותר, ואומרות לנו שצריך לשמור על אלה שתורתם אמנותם. הבה נבין זאת. אדם החליט ללמוד את תורת הרפואה. הוא משקיע הרבה שנות לימוד. אלה הם לימודים קשים. העבודה לאחר מכן קשה אף היא. אמנותם של הרופאים והרופאות הצעירים היא שמירה על בריאות הציבור וגם הצלת חיים. אין שום ספק שמקצועם הוא אמנותם. האם אנו פוטרים אותם מלשרת בצה”ל? האם אלה שלומדים בישיבות ורואים את לימוד התורה כייעודם בחיים חשובים יותר מאלה שרוצים ללמוד רפואה? כל מי שרוצה ללמוד תורה כמקצוע, כייעוד בחיים, אין שום מניעה שיעשה זאת, אבל אחרי שהוא תרם את תרומתו לביטחון המדינה. מדוע שהלומדים את לימודי הרפואה לא יהיו פטורים משירות צבאי ואלה הלומדים לימודי תורה כן יהיו פטורים? התשובה נעוצה באותו עיוות מטופש שאנו תוך הונאה עצמית פיתחנו במהלך השנים כדי להתחמק מהאמת.
לנוכח חומרת הבעיה אנו חייבים לשאול את עצמנו: האם היא תמצא את פתרונה במסגרת יחסי הגומלין הקיימים כיום בין מערכת המשפט למערכת הפוליטית? האם למערכת הפוליטית יהיה את הכוח להתמודד עם בעיית האמת ולהפסיק את כל ההונאות העצמיות שלנו? שירות הביטחון אינו עניין של מוסדות לימוד והוא לא עניין של סלקציה מקצועית של מה יותר חשוב ללמוד או מה פחות חשוב. שירות הביטחון הוא ברמה של מחויבות אישית וישירה של היחיד. כל מי שנולד בישראל והוא כשיר גופנית ונפשית חייב לשרת משום שקיומה של המדינה מותנה בכוחה הצבאי. אסור שאנשים יחיו במדינה שהם אינם מוכנים לשמור על קיומה ברמה שווה כמו כל האחרים.
בתחילת ימיה של המדינה שתלנו את העץ המורעל של אי־השוויון ושנים אנו ניזונים מרעלו. צריך להפסיק את כל שלל התרמיות ולשוב לעיקרון הפשוט ביותר והמובן ביותר, שזהו עקרון השוויון. אם אין שוויון בפני החוק, אין דמוקרטיה. לא פתלתלות ולא נוסחאות כזב. אחריות אישית ישירה של כל יחידה או יחיד באותה רמה.
יש להניח, על בסיס הניסיון עד היום, שהמערכת הפוליטית לא תדע להתמודד עם האתגר. האינטרס של המערכת הפוליטית אינו חופף תמיד לאינטרס של המדינה, ולא יהיה מנוס מכך שהציבור בכללו בכוח ההפגנה הניתן לו יהיה זה שיוביל את השינוי. זה יהיה מאבק לא קל, אך עדיף להובילו היום. בעתיד המחיר יהיה כבד יותר.