“ליל היירוטים” הדרמטי שעבר עלינו חייב להוביל לרענון מחשבתי אצל מקבלי ההחלטות. היירוט המושלם של התקיפה האיראנית על ישראל, שהיה פועל יוצא של שיתוף פעולה יוצא דופן של חיל האוויר הישראלי עם מערכות ההגנה האווירית של מדינות אחרות באזור, מלמד אותנו שוב את חשיבות הברית האסטרטגית בינינו ובין ארצות הברית, ולא פחות מכך על התרומה הגדולה לביטחוננו של הסכמי השלום בינינו ובין שכנינו ועל הפוטנציאל הגדול הטמון בבריתות אזוריות אל מול בריתות הרשע והאלימות הסובבות אותנו.
החשש של איראן: ישראל תסכל את ההתקפה ואז תפגע בעקב אכילס שלה
איראן פרסמה תמונות של ישראל "תחת מתקפה" אלא שאז נחשפה האמת המרה
“ליל היירוטים”, על כל מה שהתגלה לנגד עינינו, הוא מסד יוצא דופן לשינוי גדול באזורנו. זה הזמן ליוזמה מדינית ישראלית. יוזמה מדינית מתואמת עם ארצות הברית ובעלות בריתה באירופה וכן עם אותן מדינות ערב שיירטו בשטחן לא מעט כטב”מים וטילים שכוונו אל ישראל. קשה להאמין שזו הייתה המציאות באותו לילה.
חיילי מדינות ערביות סיכנו חייהם כדי ליירט כלי הרג שיעדם פגיעה בחיילי צה”ל. קשה להאמין אך כך היה. לא מעט יירוטים בוצעו על ידי הצבא הירדני (שגם אפשר חופש פעולה לחיל האוויר הישראלי במשימות היירוט, כמו גם צבא סעודיה וצבא האמירויות). זו הזדמנות להביא לשינוי המיוחל במזרח התיכון ולבניית סוג של מזרח תיכון חדש שיתבסס על בריתות ישראליות עם מדינות ערביות בגיבוי אמריקאי ואירופי.
אני מודע לזוועות ה־7 באוקטובר ולתאוות הרצח של חלקים גדולים של שכנינו, אבל מגיע רגע בחיי אזור שבו על כולם להתאחד ולצטט את מנחם בגין: “לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד איומים", ואת התשובה המתבקשת לאתגר שהציב בגין: “שלום הוא התשובה”. כן, זה אפשרי. זו לא הזיה, זו מציאות שניתן להשיגה. כדי למנוע מצב של “לנצח נאכל חרב” יש להאמין, להציג חזון ולהציב יעד בר מימוש. אנו בתחילתה של תקופה שבה ניתן להפוך את “ליל היירוטים” לבראשית של עידן חדש.
מבחינתי התנאי הראשון לכל מהלך כזה הוא החזרת כל חטופינו הביתה. מהלך שמחייב אומץ לב ותעוזה של הדרג המדיני לקבל החלטה שמציבה יעד זה כראשון בסדר העדיפויות שלה. יחד עם בעלי בריתנו ליירוט ניתן להשיג זאת ובהקדם. כולי תקווה שחג הפסח הקרוב (ועיד אל־פיטר שעברנו לאחרונה) יסמלו יציאה ממעגל האלימות והרצח וכניסה לעידן חדש של ביטחון ושלום.
והערה אחרונה לחברי הקואליציה המזלזלים בחשיבות היחסים המיוחדים בין ישראל לארצות הברית: אני מקווה שליל ה־14 באפריל לימד אתכם שסייג לחוכמה שתיקה ושגם אוויל מחריש חכם ייחשב.