מלחמת חרבות ברזל: מעל 300 טילים וכטבמי״ם ירו במוצ״ש האחרון האיראנים לעבר ישראל. בפעם הראשונה איראן פתחה בירי משטחה לשטח ישראל. לא דרך קבלני משנה (חיזבאללה, חמאס, חותים, או מליציות עיראקיות או סוריות) אלא הפעם זה קרה מבסיסי משמרות המהפכה מעומק שטח איראן. כ1400 עד 1600 קילומטר מגבולה המזרחי של ישראל.
גנץ ואיזנקוט רצו לתקוף מיידית בטהרן: הדרמה הלילית בקבינט נחשפת
עם מטוסי תדלוק אמריקאים מעל עיראק: פרטים חדשים על היירוט הדרמטי
משנת 1979 מקדמת איראן את המהפכה האיסלאמית. או יותר נכון מהפכה שיעית בעולם המוסלמי שרוב רובו וכוחו הוא סוני. האיראנים הם איום על מדינות המערב אבל לא רק. בראש ובראשונה הם איום על מדינות האיסלאם הסוניות: מצרים, ערב הסעודית, ירדן, קאטר, בחריין, כווית ואחרות. עבור חלקן איראן היא איום קיומי.
איראן לא הצליחה עד עתה לייצא את המהפכה האיסלאמית. אבל היא הצליחה ליצור מהלך אזורי כאשר יצרה את ״ הסהר האיראני״ מתימן דרך איראן, עיראק, סוריה ולבנון. היא עשתה זאת תוך ניצול מצבים גאו פוליטיים. כניסת ארצות הברית לעיראק והפלת משטר סדאם חוסיין, האביב הערבי בסוריה והפילוג העדתי בלבנון.
לאיראן יש שאיפות אימפריאליסטיות היא מנצלת גם עתה את התהליכים הגאו פוליטיים: חבירה לרוסיה תוך ניסיון לחזק אותה צבאית וחבירה לסין. משכך יש לנו כאן שני צירים, שני גושים מהדורה מחודשת של המלחמה הקרה.
ישראל היא שחקן מרכזי, אבל לא יחיד. איתו על המגרש עוד שחקנים בקבוצה. שלא נתבלבל, גם ב8 לאוקטובר היו לצד ישראל שחקנים נוספים ששיחקו לצידה סיפקו נשק, מודעין, יצרו הרתעה מול איראן וקבלני המשנה שלה לאורך הסהר האראני. וכן כך גם בסוף השבוע.
נכון כמה חוצפה יש לאיראן, מדינה ריבונית התיצבה מול ישראל לקרב. שיגרה ארסנל של מאות טילים וכתבמי״ם. לא עשתה זאת בחשאי אלא בקול גדול. עלתה לזירת האיגרוף לאור זרקורים ולקול הכרוז.
ישראל בסיוע כל הקבוצה: ירדנים, מצרים, סעודים, קפריסאים, בריטים, צרפתיים, וכמובן ארצות הברית וכן סליחה עם שכחתי מישהו. מנעו מהאיראנים להכות את ישראל. היא, איראן אומנם הניפה את זרועותיה הלמה באגרפיה אבל מה לעשות ישראל בסיוע חברי הקבוצה חמקו והדפו את נסיונות המהלומה.
פה חשוב להדגיש ישראל הציגה ארסנל מרשים של כלי נשק ויכולות מבצעיות מרשימות. טייס במילואים אמר לי כי הפער הטכנולוגי והמבצעי בין ישראל לאיראן הוא במרחק של יותר מ15 שנים לטובת ישראל. הקהל הבין מי באמת ניצח, מי התגבש ובלם ״ביחד״ את התוקפנות. אחרי הקרב כל אחד מהצדדים ירד לחדר המנוחה לתחקר את הקרב ולהעריך את מהלכי הקרב: התוצאה, הנזקים, ולשמוע מה אמר קהל הצופים.
מהבטן אתה מבין שחייבים להעניש את האיראנים החוצפנים, חייבים לכסח להם את הצורה. אבל הראש, הראש אומר רגע הקרב הזה כמו גם אירוע האסון שלנו מ7 לאוקטובר הם נקודת הזדמנות ליצור מהלך אזורי משמעותי שיאפשר לישראל להמשיך לחיות כאן בביטחון כמדינה מובילה. הנקמה, הענשה יכולה לבוא מתי שנבחר איך שנבחר ואיפה שנבחר.