בעולם אוטופי עבריין צריך לבוא על עונשו, ולא עושים "עסקים" ומעניקים טובות הנאה למי שעבר על החוק. ואולם במציאות יש מקרים שבהם ללא עדות של שותף לפשע, לא ניתן יהיה להרשיע את העבריין המרכזי, ולכן אנו כחברה מסכימים "לוותר" לעבריין המשני, לתת לו הקלה או חסינות מהעמדה לדין, במטרה להביא לדין את העבריין העיקרי.
לאחר ביטול הסכם עד המדינה: זה הסכום המטורף שגייס פילבר ביום אחד
עד מדינה הוא רע הכרחי במערכת המשפט הפלילי. לא ניתן לוותר על מוסד עד המדינה, בוודאי לא בעבירות שבהן אין קורבן מובהק שיכול להעיד כנגד מי שפגע בו. כך למשל, בעבירות תקיפה יכול קורבן התקיפה לתת עדות, אך בעבירות של שחיתות שלטונית כגון שוחד או מרמה והפרת אמונים אין קורבן ממשי, כי הנפגע הוא הציבור בכללותו.
מאז ומתמיד עשתה המשטרה שימוש, שנוי במחלוקת פעמים רבות, בעדי מדינה בפרשות של שחיתות ציבורית. כך למשל, בשנת 1980 שר הדתות אהרון אבוחצירא מהמפד"ל נחקר בחשד לקבלת שוחד. המשטרה הייתה להוטה לגייס כנגדו עד מדינה. החוקר האגדי בנימין זיגל החליט לנסות לגייס עד מדינה. ישראל גוטליב, שהיה בכיר בעיריית בני ברק מטעם המפד"ל, הוזכר במודיעין המשטרתי כאחד מנותני השוחד לשר אבוחצירא. זיגל הפעיל סוכן משטרתי שסיפר לגוטליב בדיות על כך שהמשטרה חשפה את פרטי העברות הכספים ועומדת לפוצץ את הפרשה.
בנוסף, גוטליב זומן למשרדו של זיגל וראה על השולחן תיקים רבים הנושאים את שמו עם השם "שוחד", אך למעשה התיקים היו ריקים. כך "הפיל בפח" זיגל את גוטליב, וגייס אותו כעד מדינה, ואולם גוטליב לא הצליח לספק את הסחורה - וסתירות רבות בעדותו הביאו את בית המשפט לזכות את אבוחצירא מחמת הספק. בהמשך הוגש כתב אישום נוסף בפרשה אחרת, ובו הורשע אבוחצירא. המקרה של גוטליב מלמד כי להיטות יתר ולחץ לא ראוי של המשטרה לגיוס עדי מדינה יכול לפגוע בחקר האמת ולהביא חלילה להרשעות שווא.
התרגילים לניר חפץ
טענות קשות, כידוע, נשמעו על דרך גיוס עדי המדינה בתיקיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בייחוד ביחס לתרגילי החקירה הבעייתיים, בלשון המעטה, שבוצעו ביחס לניר חפץ. נוכח הרגישות הרבה שבגיוס עדי מדינה הוצאו הנחיות מפורטות של היועץ המשפטי לממשלה בדבר עדי מדינה. עוד בימי היועץ המשפטי מאיר שמגר החל מיסוד הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בתחום זה, וכיום יש הנחיה מפורטת המעגנת את מגוון השיקולים בגיוס עד המדינה וחתימת ההסכם עמו.
כך למשל, טרם גיוס עד מדינה יש לשקול מיצוי אפיקי חקירה אלטרנטיביים לפני חתימת ההסכם; פוטנציאל הראיות שבידי העד לספק; מעמד העד ומרכזיותו בביצוע העבירות; אישיותו של עד המדינה ובחינת אמינותו; חומרת העבירה והאינטרס הציבורי בהוכחתה ובחתימת ההסכם ועוד.
לצד זאת, נקבעו גם כללים ביחס לביטול הסכמי עד מדינה.
אמת המידה לביטול הסכם עד מדינה קשורה לעוצמת ההפרה של ההסכם על ידי העד: "יש להבחין בין מקרה שבו הפרת ההסכם מסכלת את תכליתו (למשל, כאשר עד המדינה אינו ממלא אחר התחייבותו להעיד נגד שותפיו, מוסר הודעה או עדות כוזבת או שונה באופן מהותי מגרסה קודמת שמסר במסגרת התחייבותו להעיד אמת) שאז, ככלל, קיים אינטרס ציבורי בביטול ההסכם, ובין הפרה של התחייבות אחרת שנכללה בהסכם, כגון התחייבות שלא לבצע עבירות במהלך המשפט".
הפרקליטות סבורה כי פילבר הפר את ההסכם בצורה מהותית. עוד במהלך עדותו של פילבר בבית המשפט, ביקשה התובעת בתיק 4000 לחקור אותו כעד עוין. לעמדת הפרקליטות, פילבר סטה בעדותו בבית המשפט מעדותו במשטרה – הגרסה שעליה התחייב במסגרת הסכם עד המדינה. פילבר הסכים פעמים רבות עם הסברים שונים שסיפקה ההגנה לראיות שונות. על כן, הפרקליטות סבורה כי הגרסה שנתן פילבר בבית המשפט ערערה את האישומים שהתבססו, בין היתר, על עדותו במשטרה.
ההיסטוריה מוכיחה ששימוש בעדי מדינה הוא כלי חשוב בידי רשויות אכיפת החוק, אך תמיד צריך לזכור כי מדובר בעד על תנאי שמעיד רק בשל כך שהוא קיבל טובת הנאה לאחר שהוא עצמו עבר על החוק. מכאן הזהירות הרבה שיש לנקוט ביחס לעדויות של עדי מדינה שאין בצדם חיזוקים ראייתיים משמעותיים.