יותר מחצי שנה חלפה מאז שהייתם בני חורין, כל אחד בעולמו. יותר מחצי שנה מהרגע בו הפסקתם להיות ברשותכם וברשות יקיריכם, וקיבלתם על עצמכם את הטייטל הכי נורא בעולם – חטופים וחטופות בשבי חמאס. מי חשב שבישראל המודרנית, החזקה כל כך, המושמצת באופן תמידי בעולם אבל בדרך קבע, נחטוף כזו מהלומה? מי ידע שאפשר להמשיך לתפקד לכאורה, לעבוד, לתפקד כבני משפחה, לשלם חשבונות, חרף העובדה שהלב פיזית לא שלם בלעדיכם?
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
חלקכם בגילי, בדיוק בתקופה הזו של גיבוש הזהות המקצועית והאישית, הגיל בו אנו בטוחים שבעיותינו יחידות מסוגן ומגלים שממש לא. חלקכם מבוגרים יותר, כבר הקמתם בית ומשפחה, וידעתם שאתם עושים הכל כדי להעניק לילדיכם מקום בטוח. כמה מכם חיילים וחיילות, שהמדינה הבטיחה לשמור עליהם מכל משמר. שניים מכם הם אריאל וכפיר, ילדים רכים שחוו כל כך הרבה רוע בחייהם הקצרים.
והמשפחות שלכם. כולם נטרפים מדאגה. ממשיכים לסחוב את העגלה למרות שכבר אין כוחות, מדברים עם מי שרק אפשר, עולים לכנסת, זועקים את זעקתם, ושומעים דברי עידוד שאף אחד לא יודע אם יש דבר מה מאחוריהם. בכל פעם שאני שומעת אותם אני תוהה מאיפה הכוחות, ומבינה שהרצון להשיבכם חזק יותר מכל. בדיוק כמו שאנחנו חשים לקרובים אלינו, ולרצון שיישארו ברדיוס שלנו כל עוד אנחנו אחראים על כך.
הזמן עבר איכשהו, וביום שני נחגוג בעירבון מוגבל את חג הפסח. נספר על ארבעה בנים עם אספירציות אחרות לגבי התורה, נודה על שהוציאנו ממצרים, ונקווה לשנה הבאה בירושלים הבנויה. נסביר איך קמו עלינו לכלותינו וניצלנו. נסתכל האחד על השנייה, בין כוסות היין וההסבה לשמאל, רגע לפני השולחן עורך והתבשילים המהבילים, ונבין שהפעם זה יהיה אחרת. ששוב קמו עלינו לכלותינו, אבל הפעם עדיין לא ניצלנו. וזה לא יקרה עד שתשובו אלינו.
אני מבטיחה, ולצדי כל עם ישראל על שלל דעותיו, שכולכם תהיו איתנו מסובים באותם רגעים. עם הפנים המחייכות מהתמונות, השמות, הסיפורים והזיכרונות שהשארתם הרחק מאחור. שלמרות שזה מה שבכוחנו לעשות, מלבד לדרוש שהסיוט שאתם חווים יגיע לסיומו, אין אחד שלא יעלה אתכם על ראש שמחתו, בכוכבית כמובן כי שמחה שלמה לא באמת תהיה.
אני לא יודעת אם יש לכם דרך לדעת שפסח, אבל כולי תקווה שאתם יודעים כמה חושבים עליכם, כמה מייחלים לבואכם, גם אנשים שלא פגשתם מעולם. הלוואי שמה שכתבתי לא יהיה רלוונטי בשני ותחזרו לפני ליל הסדר. הלוואי שתצאו לחירות, כי כמה אפשר לתפוס את הראש בהשתאות. חירותכם, חירותנו.