בשבוע שעבר חווינו ליל שימורים היסטורי, עת איראן תקפה את ישראל ב־331 שיגורים, שכללו כטב"מים, טילי קרקע־קרקע וטילי שיוט. התוצאה, המרשימה ביותר, הציגה את היכולות הגבוהות של צה"ל, בשיתוף פעולה עם ארצות הברית וקואליציית מדינות הברית עם ישראל. כך חווה עם ישראל ליל שימורים תנ"כי ומיוחד שאירע בליל הסדר בפסח.
הנשק החדשני שחמק מתחת לראדר: פרטים חדשים על התקיפה באיראן
ישראל חשפה את נקודת התורפה של טהרן והעבירה מסר לבעלות הברית
לפני 2725 שנים איימו סנחריב מלך אשור וצבאו על עם ישראל היושב בירושלים. סנחריב העריך שבקלות יסיים את מסעו והיישוב היהודי בירושלים ייפול לידיו ״כְּבֵיצִים עֲזֻבוֹת". אך כאן נכונה לו הפתעה גדולה, בדמות מנהיגות אמונית, נחושה וכריזמטית של המלך חזקיהו, שעליו נאמר בספר מלכים: "וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו".
חזקיהו נהג בעוז ובענווה ונערך כראוי למתקפת סנחריב. ברגע הספק הוא ניהל סיכונים ונערך לתרחישים השונים של האויב. הוא עסק מראש ללא לאות באחדות ובחיזוק החוסן האמוני והנפשי של עמו ובעיקר דאג לחיזוק התשתיות הפיזיות וההגנתיות של החומה והמגדלים בירושלים. חזקיהו העריך ברצינות את כוונותיו של האויב.
המתקפה של סנחריב התרחשה בליל הסדר והוא וצבאו נחלו מפלה גדולה, כנאמר בספר מלכים: ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ד' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים״.
גם השנה בליל הסדר, נזכור ונטמיע חשיבותם של שני ערכים מקודשים – קדושת הספק וקדושת האחדות. השנה עלינו להוסיף לארבע הקושיות קושיה נוספת: מדוע ולמה התרגש עלינו האסון הנורא בשבת שמחת תורה, עת התעוררנו לבוקר נורא ואיום, שהחזיר אותנו 50 שנה לאחור למלחמת יום הכיפורים, לאותה תסמונת טרגית, של ליקוי מאורות, עיוורון, יהירות והשתעבדות טוטאלית לקונספציה, שנטלה מעמנו את אותה יכולת כה בסיסית של חובת הטלת הַסָּפֵק כצורך קיומי, לקדושת חיינו במדינתנו האחת והיחידה?
לא למדנו דבר מאותו עיוורון בו לקינו לפני 50 שנה. היהירות, הביטחון העצמי המופרז, הורדת המסך כנגד עובדות ומידע שהוצפו על ידי דרגים זוטרים שכביכול ערערו על הקונספציה המקודשת שאחזה בנו, שזלזלה בכוונות וביכולות של חמאס. כל אלו השתלטו עלינו וגרמו לנו מַאְפֵּלְיָה, חושך וצלמוות.
בליל הסדר השנה נתחבר למשמעות של מצוות קורבן הפסח שעיתויה בזמן בין הערביים: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם". זמן בין הערביים הוא בין השמשות, של ספק יום ספק לילה. זה אותו זמן גאולה שאף הוא מקדש את הספק, כאותו פיוט שאנו שרים בליל הסדר: "קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה... שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה".
אכן, עלינו לקדש את הספק, לנהל סיכונים כראוי ולדאוג להפקיד מראש שומרים, כל היום וכל הלילה. דומה שאם היינו ב־6 באוקטובר מוכנים כמו בלילה של הנחיל האיראני, האסון הנורא של ה־7 באוקטובר היה נמנע.
בליל הסדר השנה, נקדש גם את ערך קדושת האחדות, כנאמר בהגדה: ״וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ, שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם״. אם נהיה מאוחדים - עם אחד בלב אחד, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו.
מסע ההתמודדות של עם ישראל לשמירת זהותו והגשמת ייעודו מתחיל בסיפור יציאת מצרים, במסע מעבדות לחירות. הוא ממשיך לאיום הקיומי של סנחריב עלינו ולמפלתו בליל פסח ומשם לדור השואה והתקומה, שהקים את מדינתנו. מסעו של עמנו הוא מאבק בלתי פוסק לגאולתנו ולצדקת דרכנו. רק אם נדע לקדש את הספק בעוז ובענווה ונדע שכוחנו רק באחדותנו, ננצח.
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מלבב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן־גוריון