החירות חקוקה עמוק עמוק בד.נ.א. של העם היהודי, עוד מהימים שעשה את צעדיו הראשונים על בימת ההיסטוריה האנושית כעם עברי. לו היה דקארט יהודי ייתכן שהיה קובע “אני חופשי משמע אני קיים”. זו גם הסיבה שהעם הזה שמר באדיקות על זהותו למעלה מ־3,000 שנה, נלחם על חירותו, ושרידותו חצתה עמים שאבדו ואימפריות שקרסו, בואכה הקמת מדינת ישראל.
שוב טרור פסיכולוגי: חמאס פרסם סרטון של החטוף הירש גולדברג-פולין
סמוך למתקני האו"ם: עשרות "שמורות טבע" של חיזבאללה בלבנון נחשפות
ציפור הנפש העתיקה הזו, נשמת אפו של הפרט היהודי והעם כולו, מרחפת כל העת מעל מעשיו, הצלחותיו וכישלונותיו. חירות הנפש, חירות המחשבה, חירות הביטוי והחירות המדינית והפוליטית הן נר לרגליו והן הערכים המקודשים ביותר הן ליהודים והן לכל אדם ואדם באשר הוא.
למן יציאת מצרים, דרך שיבת ציון מן המזרח, האקסודוס האירופי, השחרור מן הבריטים, המאבק המדמם והנמשך בטרור הערבי, ועד להקמתו של הבית השלישי, הייתה החירות עמוד הענן המוביל לפני המחנה.
זו גם הסיבה שבחג החירות הזה אנחנו חסרים. נועה ארגמני, עומר שם טוב, מתן צנגאוקר, איציק אלגרט, משפחת ביבס ועוד רבים אחרים עדיין לא איתנו. הם נמקים במנהרות התופת בשבי חמאס ואין מושיע. 133 אנשים יקרים שנחטפו באכזריות מבתיהם, הופקרו לחסדי רוצחים מתועבים ועוברים סבל בל יתואר כבר למעלה מ־200 ימים. בלעדיהם הלב לא שלם.
ניהול המלחמה הכושל רק מגביר את הייאוש ומרחיק עוד יותר את שיבתם של החטופים הביתה. למעלה מחצי שנה מאז המחדל הקולוסלי של ה־7 באוקטובר ומאז שיצאנו למלחמה שאין צודקת ממנה, ולצד התמרון הצבאי המוצלח של צה”ל, התמרון המדיני נעדר. ישראל נסוגה כמעט לגמרי מעזה, המלחמה פסקה כבר לפני שלושה חודשים והצבא מנהל פשיטות נקודתיות.
הדרג המדיני בראשות נתניהו לא רק שלא התקרב למיטוט חמאס ולהשבת החטופים, אלא אף לא השכיל לממש אלטרנטיבה שלטונית לחמאס. ובינתיים העזתים משתכשכים בחוף הים וחוגגים בשווקים. כ־100 אלף ישראלים פליטים בארצם, הזירות מתרבות, הלחץ הבינלאומי הולך וגובר וארצות הברית, ידידתה הגדולה של ישראל, הגם שהיא מעבירה סיוע צבאי במיליארדים, מפנה עורף לנתניהו ושותפיו בן גביר וסמוטריץ’.
המענה לשאלה הנצחית “מה נשתנה הפסח הזה?” טמון בפגיעה ברעיון החירות. הכרסום הזה החל עוד בתחילתה של השנה השחורה בתולדות ישראל - 2023, עם ניסיון ההפיכה המשטרית מבית היוצר של נתניהו, לוין ורוטמן. הניסיון הזה לפגוע בחירותם של אזרחי ישראל איים להגביל את זכותם לסעד הוגן מבתי המשפט ולהשליט עריצות רוב תוך רמיסת חירויות הפרט ודריסת האיזונים והבלמים של השלטון הדמוקרטי.
זהו שורש הרע שהביאנו לאסון ה־7 באוקטובר. הניתוק מהעם, הזנחת הביטחון, ההתנהלות הפופוליסטית המסוכנת, הם־הם שפגעו בחירות העם והפרו את האמנה בין הממשלה לציבור.
רעיון החירות אינו רק רעיון מופשט וערטילאי. יש לו גם תרגום מעשי בחיי היומיום. הגדיל לעשות ג’ון סטיוארט מיל שקבע את גבולותיה של החירות, והעלה על נס את ריבונות היחיד ואת עיקרון ההיזק המונע את עריצות הרוב.
עיקרון זה גם מתכתב עם העיקרון הידוע בעם היהודי שקבע הלל הזקן, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. לכן, ככל שהעם ונציגיו יאמינו בחירות ויממשו אותה, כך ננצח, וכך נצא ממצרים חזקים יותר, צודקים יותר וחופשיים יותר.