"פלסטין תהיה חופשית מהנהר ועד הים!": התייחסותם של רבים בעולם לישראל במלחמה בעזה נגועה בבורות לגבי העובדות ההיסטוריות, ואפילו לגבי העובדות הגיאוגרפיות. "מהנהר ועד לים" – איזה נהר, ואיזה ים? חמורה מהבורות היא עצימת העיניים המכוונת והסירוב ללמוד את המצב לאשורו, אך חמור משתיהן הוא היעדרה של ההגינות.
אנחנו חשים, בצדק, שהעולם לא הוגן ביחסו לישראל. אנחנו הותקפנו; אזרחנו עונו, נטבחו ונחטפו; יישובינו נשרפו; עשרות אלפי תושבים פונו מבתיהם בדרום ובצפון; ערינו מהוות יעד לטילים המכוונים לריכוזי אוכלוסייה אזרחית; התושבים העזתים צוהלים ברחובות לנוכח הזוועות ולמראה מצעד החטופות והחטופים הישראלים – ואנחנו אלה שמואשמים על ידי העולם במלחמה בעזה, ואפילו נאלצים להתגונן מפני תביעה בבית הדין הבינלאומי בהאג?
חג הפסח הוא חג היציאה משעבוד לחירות. שעבוד עומד בסתירה לערך כבוד האדם, שלפיו כולנו נבראנו שווים בזכותנו לחיים ולחופש. השמירה על כבוד האדם היא המרכיב המרכזי בתחושת ההגינות, שהגדרתה על פי המרכז לקידום ההגינות בישראל: "התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות".
תחושת ההגינות היא תחושה בסיסית, הישרדותית. המונח הגינות מתייחס להישרדות כמו שהמונח חיים מתייחס לקיום.
הציווי מספר קהלת "מותר האדם מן הבהמה" נמדד ביכולתו למלא את החיים בתוכן ערכי. ערך ההגינות הוא ראש וראשון לערכים אלה, שהרי הוא עוסק ביחס לזולת ובהבטחת היכולת של אנשים שונים זה מזה באישיותם, באמונותיהם, בדעותיהם וברצונותיהם, להתקיים אלה בצד אלה במסגרת חברתית אחת – משפחה, בית, שכונה, עיר, מדינה ועולם.
הגינות היא הקשר הכימי המחזיק את המולקולה שנקראת חברה אנושית על אטומיה השונים. כשקשר זה חסר או פגום, המולקולה מתפוררת. בצדק אפוא פיתחו האטומים במולקולה רגישות לכל פגיעה בהגינות, כי זו מאיימת על הישרדותם.
חווינו זאת עתה כחברה במלחמה זו – הן פגיעה בהישרדותנו הפיזית בזוועות 7 באוקטובר, והן איום על הישרדותנו החברתית במשפחת העמים בהתייחסותו הלא הוגנת של העולם אלינו.
אני סמוך ובטוח שנדע להתגבר ולהדוף את האיומים ההישרדותיים החיצוניים האלה, אבל אני מוטרד מאוד מהאיום ההישרדותי מבית, שנאמר "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו":
- עשרות אלפי אברכים הבוחרים לפטור עצמם מגיוס. זאת בשעה שאחיהם נותנים למדינה שלוש שנים מחייהם ועוד שירות מילואים ארוך לאחר מכן, מסכנים את נפשותיהם, נפצעים ואף נהרגים להגנת המדינה וכל אזרחיה.
- בעלי דירות שהקפיצו את מחיר השכירות כדי לנצל את מצוקתם של המפונים.
- בעלי עסקים קטנים, שהיו במילואים וחטפו תביעות ייצוגיות במיליונים מעורכי דין, שעטו עליהם ביום שבו אמור היה להסתיים הפרסום על מוצר כלשהו שהיה במבצע והם לא היו שם כדי לטפל בכך.
להשתחרר מהשעבוד
הזדעקותנו המוצדקת נגד חוסר ההגינות שמגלה כלפינו העולם, מחייבת אותנו לבחון את עצמנו שבעתיים לגבי מידת עמידתנו באותו הרף הנורמטיבי של התנהגות הוגנת שבשמו אנחנו מלינים. מאוד קל להאשים את זולתנו, אך פחות מקובל להתבונן על התנהגותנו שלנו. "נאה דורש נאה מקיים" הוא כלל יפה לתופעה מעין זו. "אני הוגן, זה האחר שלא הוגן" זו צורת חשיבה נפוצה מאוד במקומותינו.
הדרישה שלנו להגינות מתחילה מילדים שלומדים לומר אחרי "אבא" ו"אמא" גם "לא פייר", ממשיכה ברגישותנו למשחק הוגן בכדורגל ובכדורסל בשכונה, למבחן הוגן בבית הספר ולסחר הוגן בחיי הכלכלה. זוהי דרישה הפרושה על כל תחומי חיינו - החל מן היחסים בין הנהגים בכביש, דרך כיבוד התור בקופת חולים, יחסי שכנים, יחסי עבודה, יחסי ממסד ואזרח, סיקור הוגן בתקשורת, וכלה בניהול מערכת בחירות הוגנת ותפקוד הוגן ונאמן של הפוליטיקאי בשירות הציבור. כל אלה אינם תלויים בהתייחסות העולם אלינו, נהפוך הוא: אם ייצא שמענו למרחוק כמדינה הוגנת וכאומה הוגנת, נקבל דירוג גבוה יותר לתדמיתנו באשראי הבינלאומי.
ההגינות בינינו ובהתנהגותנו היא לגמרי בידיים שלנו. הרוח הישראלית היפה שהתגלתה במלחמה הזו היא ההוכחה לכך שאנו מסוגלים – ולא נדרשת מלחמה כדי להתנהג כך. אולי גם לא נידרש להתמודד עם מלחמה אם ננהג כך, שכן חברה הוגנת היא גם חברה חזקה, מלוכדת ומרתיעה.
חג החירות הוא גם קריאה להשתחררות מן השעבוד ליצרינו ולהרגלינו הרעים, ולכיבוד חירותו השווה של הזולת. ניסיונו ההיסטורי הכואב של העם היהודי כקורבנה המתמשך של תופעת חוסר ההגינות, מחייב אותנו כעם וכמדינה להקפיד על הגינות בהתנהלותנו היומיומית בכל תחומי החיים.
ובלשונה המתוקנת מעט של הגדת הפסח: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא סבל במצרים מחוסר הגינות".
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל