הלחימה בין ישראל לחיזבאללה מתנהלת במקביל למלחמה בעזה, אולם, למעשה הא בהא תליא. דוברי חיזבאללה שבים ומבהירים כי לא יסכימו לכל הפסקה בלחימה או להסדרים והסכמות כלשהם סביב הגבול היבשתי, בטרם תושג הפסקת אש בעזה. הפעילות הדיפלומטית האינטנסיבית בלבנון נמשכת, כולל סביב האפשרות להגיע להסכם ביחס לבחירת נשיא, אולם בחיזבאללה שבים ומדגישים את סדר הדברים הרצוי מבחינתם - הפסקת אש בדרום תאפשר רגיעה ואולי גם הסכמות ביחס לגבול היבשתי. בימים האחרונים הדגישו ביתר שאת את תמיכתם בסלימאן פרנג’יה כנשיא, במעין מסר מודגש לשלל המתווכים, כי אין לצפות לפריצת דרך טרם הפסקת אש בעזה.
בית חדש? בכיר חמאס: אם ניאלץ לעזוב את קטאר נעבור לירדן
העימות הישיר הישראלי־איראני מהווה התפתחות אסטרטגית ראשונה במעלה. יש לו השלכות הנוגעות למישור הישראלי־איראני, לאזור כולו, ואף מחוצה לו. השאלה המתעוררת בעקבותיו בהקשר הלבנוני נחלקת לשניים: האם יש בו כדי לחזק את האפשרות להתרחבות המלחמה בין ישראל לחיזבאללה? או שמא לא חל שינוי בהעדפת הצדדים להמשיך ב”מלחמת ההתשה” עד שיעלה עשן לבן סביב המלחמה בעזה?
דומה כי הכדור נמצא במגרש הישראלי. בצד הלבנוני ניכר כי ההעדפה היא להתמיד במתווה הנוכחי על מנת להמשיך ולרתק את כוחות צה"ל לגבול הצפון, בניסיון לסייע לחמאס. העדפה זו היא גם תוצאה של ההתנגדות בלבנון להסלמה בלחימה, המושמעת מפי שורה ארוכה של בכירים לבנונים, כולל לאחרונה מפי ג’בראן באסיל, חתנו של הנשיא לשעבר מישל עאון, שרואה עצמו כמועמד ראוי לנשיאות, למרות תמיכת חיזבאללה בפרנג’יה. לאחרונה פורסם כאילו חל שינוי בעמדה הסעודית, שנוטה לכאורה לתמוך בבאסיל. גם עזיבת עשרות אלפי התושבים הלבנונים את בתיהם בדרום לבנון מהווה גורם לחץ משמעותי על חיזבאללה. בשבועות האחרונים התחזקו גם הקולות נגד נוכחות הפליטים הסורים בלבנון.
הדילמה בישראל בהקשר הלבנוני מתחדדת מאז תחילת המלחמה: האם פתיחת חזית נוספת משרתת את האינטרס הישראלי או שמא מדובר בחזית אחת (לפחות) יותר מדי? האם ההתנגדות האמריקאית להסלמה בזירה זו בעינה עומדת? האם התקיפה האיראנית צריכה לשנות את מערכת השיקולים הישראלית, ואם כן לאיזה כיוון? ואולי מדובר בהזדמנות, צבאית ואולי גם פוליטית, “לטפל אחת ולתמיד” בחיזבאללה?
בראייתי, יש בנסיבות הנוכחיות הזדמנות אסטרטגית דווקא לייצב את הזירה הלבנונית לטובת ישראל. יישוב המחלוקות ביחס לגבול היבשתי, כולל חזרה ליישום (חלקי אומנם) של החלטה 1701, משרת את ישראל. יהיה בו כדי לחזק את “הריבונות הלבנונית”, למרות שמוסדות המדינה רופפים, והוא ישמוט קלף משמעותי מ”ארסנל הקלפים” של חיזבאללה להמשך המאבק בישראל. אין לשגות באשליות שבכך יסתתמו עילותיו, אולם יהיה בכך כדי לצעוד במסלול המדיני, הישג לא מבוטל, באופן שאולי יחזק את “המדינה הלבנונית” על פני השחקן הלא־מדינתי, אומנם הדומיננטי, הפועל בה.