בערך מאז שאני זוכרת את עצמי, השלכות השואה היו נוכחות בבית בו גדלתי. הסיפורים, התמונות, המעט שהצליחו לדלות מסבי וסבתי וממעט המשפחה שנותרה להם, כאילו צצו מפעם לפעם, מזכירים שהרבה מאוד נח מתחת לתקומה שהגיעה אחרי. בעבודת השורשים שלי, אי שם בכיתה ז' או ח', התוודעתי באמת למה שאירע, ובגדול – לכך שאנחנו לא באמת יודעים כלום חוץ מהפרטים היבשים: המחנות, סיום המלחמה, העלייה לארץ, והשאר היסטוריה.
מחר ייערך ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הראשון אחרי 7 באוקטובר. זה שאילץ אותנו להיות עדים לחוויות ששמענו לפני עשרות שנים, רק שהן היו בשחור לבן, ולא כללו הודעות וואטסאפ המבשרות את בואם של המרצחים הנתעבים, תמונות ברורות דיין המראות את האכזריות הבלתי נתפסת, ומדינה עצמאית וחזקה משלנו, אומת הסייבר.
ביום השואה הזה, בדיוק כמו בשואה של מלחמת העולם השנייה, יהיו אנשים שאיבדו את כל משפחתם ושרדו כדי לספר. כדי להתחיל מאפס. כדי לנסות לעכל מה שקרה בארץ שניתנה לנו על מגש הכסף. יהיו בו גם שורדי ושורדות שואה שחוו שוב את התופת הזו, הפעם בישראל, רק כי בחרו לגור בקיבוצי העוטף, ביישובי דרום הארץ, או שפשוט החליטו לבקר שם את יקיריהם בערב שמחת תורה.
ביום השואה הזה יהיו גם אותנו, דוחפי העגלה, שתפקידנו הוא כבר לא רק לנהל את חיינו בשקט, לארח חברים ומשפחה מדי פעם ולהימנע מלראות את תהומות האוברדראפט, אלא להיות היהודים והישראלים שציוו עלינו להיות מי שכבר לא נמצאים פה מאותו בוקר ארור. אלה שאהבו את המדינה והלכו לגור בגבולותיה, לרקוד במסיבת טבע של שישי בערב, או סתם לשבת בבית במקום ובזמן הלא נכון.
ולכל אותם הקורבנות הרבים, משש השנים האיומות באירופה מ־1939, וכך גם לקורבנות השבעה באוקטובר, לחטופים ולחטופות ולמשפחות שלהם שלבם חטוף עמם, מגיע שבשבועיים הקרובים, עת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שפשוט נחשוב עליהם. על כל אלו שהפכו לזיכרון. בשקט. בלי להתווכח, ולהיזכר, ולהאשים, ולדרוש ללכת הביתה ועכשיו, ולקרוא לבחירות. הכל נכון, אבל הכל יכול לחכות.
פעם, מזמן, עוד היו פה קצת פרות קדושות לפני שההתכתשויות הפוליטיות כילו אותן. פעם הצלחנו להתאפק. רק שבועיים הפסקה, עד יום העצמאות שלא ירגיש לנו עצמאי במיוחד השנה. ואחרי – נמשוך עוד זמן, עד שכל החטופים והחטופות יחזרו. מתישהו, כשנוכל להגיע לשלב העיכול של מה שהיה פה, אפשר לחזור לריב. אל תדאגו, לא נשכח איך. בזה אנחנו טובים כמעט כמו בסייבר, על פי פרסומים זרים כמובן.