במסורת היהודית שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז לצום תשעה באב הם “ימי בין המצרים” שמציינים ומזכירים לנו את ימי המצור, המצוקה והשבר שליוו את עם ישראל באותם ימים הקשורים לחורבן בית ראשון ובית שני. על כן חלים בימים אלה שבין המצרים מנהגי אבלות - אין שמחות, אין מתגלחים, המדקדקים גם לא אוכלים בשר בימים אלה ועוד איסורים שונים ומשונים שיש בהם לבטא את הכאב הגדול שליווה את עמנו בחורבן בתי המקדש.
המענה למציאות המרה בה אנחנו חיים הוא ועדת חקירה - ועכשיו | גנור
צומח כאן דור פוסט טראומטי, ומערכת החינוך צריכה להתנהל בהתאם
אין חולק שהאירועים שחווינו מה־7 באוקטובר, שעדיין מלווים אותנו בשעות אלה, הם ימי כאב, שבר, דאגה, פחד ותחושת מצור שכמוהם לא ידע עם ישראל מאז השואה הנוראה. לכן, אם בגלל אירועים שאירעו לפני כ־3,000 שנים אנו מקפידים לשמור בקנאות ללא הפסקה על מנהגי וחוקי אבלות וצער, מדוע שבמדינת ישראל, אחרי השבר הנורא שעבר עליה השנה, לא יהפכו הימים שבין יום הזיכרון לשואה והגבורה ועד לאחר ל”ג בעומר לימי בין המצרים - דהיינו ימים ללא חגיגות, ללא שמחות פומביות, ללא במות בידור ביום העצמאות, וכמובן ללא הילולות בל”ג בעומר, לא במירון ולא באף אתר אחר?
על פי הסימנים שניכרים כבר בשטח, נראה שלמרות המצב הביטחוני ותחושת הכאב בעם ישראל, גורמים חרדים פועלים לקיים את הילולת רבי שמעון בר יוחאי המסורתית, גם אם מערכת הביטחון והמשטרה יאסרו באופן נחרץ את קיום החגיגות על הר מירון באזור שנתון מאז תחילת המלחמה למתקפות טילים וכטב”מים. ייתכן שבל”ג בעומר נראה פורעי חוק שיעקפו את המחסומים של המשטרה וצה”ל ויעשו הכל כדי להגיע ולחגוג בהר מירון.
ימי בין המצרים שעליהם מומלץ להכריז עכשיו מובילים אותנו לחוק לגיוס חרדים לצה”ל, שאמור להידון בבג”ץ ב־2 ביוני, כשבוע לאחר ל”ג בעומר. החוק עלה לכותרות בשבוע שעבר בעקבות מכתב חריף של היועמ”שית באמצעות המשנה שלה, לפיו מסתבר שעמדת הממשלה היא שניתן להמשיך ולהימנע מגיוס בני הישיבות ובמקביל להמשיך לשלם כספי תמיכות, מה שאומר שלמרות שמה־1 באפריל חל על כל בני הישיבות גיוס חובה לצה”ל, הממשלה מנצלת את הארכה שניתנה לדיון בחוק גם למנוע את גיוסם וגם להעביר להם את כספי התמיכות בדרכים שונות, בניגוד מוחלט לחוק.
ה־7 באוקטובר הוא הזדמנות לעשות סדר גם בנושא הכאוב הזה, שמלווה אותנו מתחילת שנות ה־50. מדינת ישראל שלאחר המלחמה הנוראה הזו תהיה שונה ואחרת במובנים רבים, בין השאר גם בנושא גיוס החרדים. אחד השינויים החשובים ביותר שיונחו בזמן הקרוב על סדר היום הציבורי יהיה חוק גיוס שירות לאומי חובה לכל מלש”ב, מה שאומר שכל צעיר וצעירה בגיל 18 שיימצאו בריאים וראויים לשירות, גם אם הם ערבים, חרדים, בדואים, דרוזים, צ’רקסים וכד’, יהיו חייבים בשירות ביטחוני או לאומי לפרק זמן שייקבע בחוק, שכאמור יקיף את כל רובדי האוכלוסייה בישראל, יתרום רבות לחברה, למדינה ולביטחונה וייצור שוויון בנטל.
מי שינסה להשתמט מהחוק הזה, יישללו ממנו זכויות לאומיות כמו יכולת לבחור ולהיבחר לכנסת ולרשויות המקומיות, הזכויות בביטוח לאומי, והאפשרות להיות מועסק בגוף ממשלתי או של השלטון המקומי. בהמשך לכך יעלה לטיפול גם נושא לימודי הליב”ה בחינוך החרדי. בסיום הטיפול בסוגיה זו תשלול מערכת החינוך את ההקצבות לאותם מוסדות לימוד חרדיים שבהם לא יהיו לימודי ליב”ה ולא יהיה עליהם פיקוח של משרד החינוך. הגיע הזמן סוף־סוף שמדינת ישראל תיגמל ותיפטר מכל החוליים והמפגעים שמלווים אותנו שנים ללא מענה וטיפול ראוי מסיבות פוליטיות.