דווקא השנה צריך לחגוג עצמאות. לאחרונה יש מי שקורא לא לחגוג את יום העצמאות הקרוב, בשל האבל הכבד בעקבות טבח השבעה באוקטובר, ועשרות אחינו ואחיותינו שעדיין נמקים בשבי חיות האדם בעזה. אבל המסקנה היא דווקא שונה.
ביידן מציג: הראש של סינוואר תמורת אי כניסה לרפיח
"רק שיהיה קבר": משפחות החללים-חטופים שבידי חמאס ממשיכות להיאבק
השנה צריך לחגוג את יום העצמאות, דווקא בגלל הטבח הנורא. אנחנו חוגגים את חזרתו של העם היהודי אל אדמת ארץ ישראל, ואת העובדה שאנחנו נשארים כאן, למרות הכל. שנה אחר שנה. המטרה של מרצחי החמאס, הייתה ועודנה, לגרום לנו להיעלם מכאן. להשמיד את מדינת ישראל. אם בחמאס רק היו יכולים, היו זורקים את כולנו לים.
לפני כשבעה חודשים נכנסו חיות האדם הנאצים מרצועת עזה, טבחו באחינו ואחיותינו וחטפו חלק מהם אל רצועת עזה. כבר באותו היום התגלתה פעם נוספת הערבות ההדדית הנפלאה של עם ישראל. עוד לפני קבלת צו 8 - אנשים רבים עצרו את תפילת החג, קיפלו טליתות ויצאו מבית הכנסת כדי לרדת לדרום ולהילחם.
לאחר הכשל האדיר, בחסדי שמים, צה"ל הצליח להרים ראש, להתארגן בהגנת גבולות, ולאחר מכן לצאת למתקפה. מתוך השכול הנורא, האומץ הוא לא באי-חגיגת עצמאות המדינה. האומץ הוא דווקא בבחירה לחגוג, למרות הקושי. אנחנו חוגגים ניצחון בעצם המשך קיומנו כאן.
שוב ושוב אויבינו קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. הנה, שנה נוספת עברה ואנחנו עדיין כאן. למרות השבעה באוקטובר, למרות המתקפה האיראנית, למרות הטרור, למרות האנטישמיות הגואה בעולם, למרות הכל - אנחנו עדיין כאן. חיים וקיימים. עם ישראל חי!