מחר שוב תפקוד משפחת השכול את בתי הקברות ברחבי הארץ. השנה לצערנו, נוספו למשפחה זו, שאף אחד לא רצה, ביקש או בחר להיות חבר בה, חברים רבים. משפחת השכול היא משפחה מאוד מיוחדת, היא מורכבת ממשפחות שרגע אחד נוראי חצה באכזריות את חייהם לשניים, ללפני ואחרי. משפחות שיודעות כי הצער הוא נוראי ואין סופי לעומת אותם רגעי אושר בודדים שאני מקווה שעוד נכונו להן בחייהם. משפחות שיודעות כי יש כל כך הרבה נסיכים וכך כל הרבה פלוגות ב'. נסיכים שלעולם לא יתאהבו. לעולם לא יתחתנו. נסיכים שלעולם לא יהיו להם נסיכים ונסיכות משלהם. משפחות שהמילים שורדים ושרידות, משקפות את שגרת חייהם החל מאותה דפיקה שקטה ורועמת של מלאך המוות על דלתם. משפחות שהמצווה ובחרת בחיים, מחייבת אותן למאבק יומיומי ועיקש. משפחות שבסלון ביתן מנסות לתת את התחושה שהכול בסדר, אבל הכריות בחדר השינה מלוחות מדמעות. משפחות שכול חלומן ותחינתן הוא ליום שכחה אחד בשנה.
מי שהוא חלק מעם ישראל מצווה לכבד את המשפחות השכולות ולקדש את זכר הנופלים גם ביום הקדוש והנורא שיחול מחר. מצוות והגדת לילדך (להבדיל מ "והגדת לבנך"), נכונה גם לגבי ההרוגים וההרוגות בקרבות ובפעולות האיבה. לקיומם של הטקסים בבתי הקברות הצבאיים חשיבות רבה לשימור מורשתם וזכרם של הנופלים.
לצערי השנה הטקסים בבתי הקברות ילוו מלבד תחושת עצב ומועקה, גם בחשש כבד שמקורו בין היתר בחוסר האמון והזילות כלפי רבים מנבחרי הציבור ממפלגות הימין, השמאל והמרכז כמו גם כלפי קציני הצבא הבכירים. נכון הוא שנבחרי הציבור והגנרלים יגיעו לבתי הקברות ויניחו זר, אולם מדוע לא תבחר סיירת של נואמים המתבססת על המובחרים שבציבור - אנשי רוח – סופרים ומשוררים, חתני פרס ישראל, נשיאים לשעבר (כאלו שלא הורשעו בפלילים או שהשתתפו בפרסומת לרסק עגבניות), נשיאי בתי משפט בעבר ובהווה, ויו"ר הכנסת בעבר ובהווה. במידה ואנו רוצים לשמר את מורשת הנופלים נכון כי נחוש כבוד כלפי הנואמים ונצפה למוצא פיהם, ולא כי עצם נוכחתם תפגע בתחושת האחדות והממלכתיות שעדיין מלווה יום קדוש ונורא זה.
במקום להאזין לדבריו של שר לענייני משהו אשמח להאזין ליהורם גאון, חיים באר, אביהו מדינה, ד"ר יוסף צ'חנובר, פרופ' יאיר זקוביץ, פרופ' יהודה באואר, דויד גרוסמן, אמל נסראלדין, מלכה מרגלית או מרים פרץ. נוכחותם של המובחרים שבעמנו, תכבד את משפחות הנופלים והנרצחים יותר מאשר נבחרי ציבור שריצו את עונשם בכלא או שרים שלא הם, לא ילדיהם ולא בוחריהם משרתים בצה"ל והם אף מתגאים בכך. צר לי אבל לאור האסון הנורא שפקד אותנו, גם נאומים מצד קצינים בכירים עלולה לפגוע בכבוד משפחות הנופלים. אל תגרמו לציבור להחרים את הטקסים בבתי הקרבות או לצאת מהם בתחושת קבס. אני סמוך ובטוח כי המובחרים שבעמנו שיבחרו לשאת דברים, יכבדו את הנוכחים בבתי הקברות ואת זכר הנופלים והנרצחים. אשר לשר לענייני משהו או לגנרל עטור הסמלים, נכון הוא שבימים אלו יסכיתו ויסתפקו בהנחת זר.
הכותב הוא מומחה לניהול מורשת, חבר סגל במחלקה לניהול תיירות ופנאי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב