גורם מדיני בכיר אמר בשיחה עם עיתונאי לפיה "כל הדיבורים בזמן שחמאס עדיין כוח צבאי מסודר שיכול לאיים על מחליף עתידי, מנותקים מהמציאות ואפילו פופוליסטיים".
"אין יום שאחרי בעזה, זו פנטזיה": האלוף במיל' מטיל פצצה
צה"ל ממשיך לפעול בעוצמה בג'באליה; אזעקה באשקלון
אמירתו משקפת את ה-בעיה שלנו במלחמה הזו- חשיבה בינארית (אפס או אחד), פעולה בטור (רק אחת אחרי השנייה), נרטיב חלקי ויתירה מכך - אם כבר שורטט עיקרון כזה, להיכן הוא נעלם בחודשים פברואר עד מאי, עת צה"ל כמעט חדל מפעילותו העצימה להשמדת אותו כוח צבאי של חמאס?
בסיס הדברים הוא נכון - כל מחליף שלטוני או אזרחי לחמאס יסכים להגיע ולהתחיל בפעילותו רק כאשר לא יהיה עליו איום מכיוונו של חמאס. אבל מה זה אומר לגבי ההישג הצבאי הנדרש בשטח?
כנראה היעלמות של חמאס מהרחובות ואיסוף אמל"ח ונשק קל מידי הפעילים הרבים הפזורים בשטח הרצועה, כדי למנוע כל איום על מחליף עתידי. זהו הישג צבאי, שכדי לעמוד בו נדרשת ישראל למערכה בת כמה שנים דוגמת זו שהייתה לאחר "חומת מגן" באיו"ש, עם תשלום מחירים (חיי אדם, כלכלה, קשב אסטרטגי שגוי) ותוחלת הישג משתנה, כשהפעם אין גורם שישלוט על האוכלוסייה האזרחית עבור ישראל, וכן ללא לגיטימציה אמריקנית ובינ"ל למהלך עד כדי כפיית עצירת המלחמה.
הבנה לא עמוקה מדי בחמאס לצד יכולת בסיסית בשפה הערבית, יעלו מיד את התובנה לפיה חמאס עד כה לא ממש נלחם בצה"ל והעדיף ככלל לברוח ולחסוך באמל"ח ובאנשיו, כך שההישג הצבאי המבוקש קשה להשגה בקבועי זמן סבירים.
תובנה נוספת חשובה יותר באשר לעובר בראשה של הנהגת חמאס - בעוד שפעילי טרור ואמל"ח ניתן להשיג מחדש, הרי שאובדן ריבונותו ומשילותו בעזה היא דבר בלתי הפיך.
לכן נראה ש"הדלק" שמפיח תקווה בחמאס הוא הפוטנציאל לשמור שלטונו ברצועה בתום המערכה, ולאו דווקא יכולותיו הצבאיות. לכן מסתמן שלא ההישג הצבאי לבדו יביא את הניצחון במערכה, אלא דווקא אובדן האמון של האוכלוסייה האזרחית ברצועה בחמאס, אובדן הפחד ממנו, לראשונה ויתור עליו כריבון ונכונותה לשתף פעולה עם גורם אחר תחתיו.
כשעוברים לשיח כזה, מבינים מיד כי קריטי לשלב מאמץ צבאי עם מאמץ אזרחי כבר עתה, כדי להתחיל לגרום לחמאס "להפסיד באמת" ולראשונה לערער את תזת "העמידה האיתנה" שלו שעמה נכנס מלכתחילה למלחמה הזו בשבעה באוקטובר (לפיה צפויה תגובה ישראלית קשה ועליי לשרוד אותה).
ולכן חלופה אזרחית לחמאס היא בעצם ה"יום שעכשיו" ולא ה"יום שאחרי". היא עשויה להיות זמנית או קבועה ובעלת פנים ותצורות רבות, אבל חייבת שתהיה. לאלתר. כחלק מהמאמץ המלחמתי ולא כחלק מהסדרת מנגנוני השגרה החדשה ברצועה ב"יום שאחרי".
ברגע שנמשיג אחרת את הבעיה ואת הפתרון לה, נגלה שטיפול בהקדם ב"יום שעכשיו" האזרחי/ממשלי, ישרת את המאמץ הצבאי, יתרום לו וידייק אותו בצורה משמעותית, וזאת בניגוד גמור לתזה ההפוכה בה מחזיקים חלקים בקרב מקבלי ההחלטות כיום לפיה רק מאמץ צבאי ופירוק חמאס יאפשר ממשל אזרחי חלופי לחמאס ברצועה, מבלי להבין כי יש שלב ביניים אזרחי זמני שהוא המפתח להמשך המלחמה ולעיצוב הסדר האזורי החדש בהתאם לאינטרסיה של מדינת ישראל.
"איך" עושים זאת - ביטחונית - על צה"ל לנקות מחדש את צפון הרצועה ממחבלים שחזרו אליה (מאמץ חשוב יותר בעיניי בעת הנוכחית מכיבוש רפיח שיאפשר מאמץ ברפיח בתנאים משופרים לישראל) ולבסס שלטון ביטחוני קבוע שם (והפעם ללא יציאה מגבולות הרצועה), תוך הגדרת פרוזדור נצרים כקו גבול הרמטי ככל הניתן. המודל הזמני (למשך מספר חודשים לפחות) יהיה מודל יהודה ושומרון.
אזרחית - ברגע שיכוננו בשטח העקרונות הביטחוניים הללו ואולי מעט קודם, ניתן להתחיל כבר בשיח עם חברות פרטיות וגורמים אזוריים ובינ"ל על מתן שירותים אזרחיים לאוכלוסיית הרצועה (בריאות, מוניציפלי, חינוך, מזון ועוד) למשך זמן של מספר חודשים עד שנה שיוגדר ע"י הצדדים.
מנגנון ביטחוני-אזרחי זה ייצור חלופה בת קיימא לחמאס תדמיתית ודה פקטו בשטח, ייתר אותו, יוריד הרבה לחץ אמריקני ובינ"ל ממדינת ישראל, ישרת את המאמץ הצבאי וידייק אותו, ולהערכתי גם ייצור תנאים משופרים לאין ערוך לעסקת חטופים חדשה. בנוסף, הוא יאפשר תחילת שיח, והפעם זה יהיה באמת, על "היום שאחרי" לעיצוב סדר אזורי חדש בהתאם לאינטרסי ישראל ולא במנותק או בסתירה להם.
סא"ל במיל' עמית יגור - לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים