מדד המחירים לצרכן של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) הודיעה כי מדד המחירים לחודש אפריל זינק ב-0.8% מעל התחזיות שניבאו עליה של כחצי אחוז. המשמעות של זה היא עליה בכמעט כל תחומי החיים הסובבים אותנו – דלק, הלבשה, דיור, מזון וכמובן הארנונה שצפויה לתפוח באופן משמעותי.
תנו למבוגרים לעבוד: למעסיקים יש תפקיד חשוב בהובלת השינוי
אחת ולתמיד: האם עובד פרילנסר זול יותר למעסיק מעובד שכיר?
כולנו מרגישים היטב את עליות המחירים עד כה ויוקר המחיה מורגש היטב בכיס, המחירים מאמירים ללא הפסק, גם לאור השלכות המלחמה וההוצאות הבלתי פוסקות בכל יום של לחימה. מעמד הביניים וכמובן המעמד הנמוך קורסים תחת הנטל ומאד קשה לסגור את החודש.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם המדינה באמת ששה לטובת האזרח או שהיא נוקטת בעמדה של הנחתות מלמעלה. ההנחתות יגיעו ומי שיצליח לעבור את המשבר – מה טוב, ומי שלא – יסתדר.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על בעלי העסקים הקטנים אשר נאלצים לשלם פעמיים את הדלתא בגין עליות המחירים – פעם עבור העסק שלהם ופעם עבור הבית הפרטי שלהם. בנוסף, ישנם ענפים שעדיין לא חזרו לפעילות - תיירות, קבלנים, הסעות, שיפוצים, הפקות, אמנים – ענפים שלמים שנאבקים יום יום להישאר עם הראש מעל המים. נאבקנו קשות בוועדת הכספים על פיצוי שעדיין רובו לא הועבר לחשבונות העסקים.
ציבור נוסף שנאנק תחת עול יוקר המחיה הינו המילואימניקים שהיו חודשים שלמים בחזית וצפויים לשוב ללחימה. הללו נאלצו לשלם ארנונה עסקית, שכירויות, הוצאות קבועות – בעוד שהעסק שלהם היה מושבת. זהו עיוות מוסרי מן היסוד והאינטרס של המדינה צריך להיות בדיוק הפוך – לתת ראש שקט ללוחמים לבצע את המוטל עליהם ולא להיות מוטרדים מה קורה עם העסק והפרנסה.
אנחנו מרגישים לבד בכל הסחרור הזה ויש תחושה בקרב בעלי העסקים הקטנים שהם ממש שועטים לעבר הקיר וכפסע מהתרסקות. המדינה לא מתעסקת בטיפול בעליות המחירים, הקבינט החברתי כלכלי עד היום לא התאסף כדי לבחון פתרונות לעול הכלכלי על העם כולו. זהו צורך השעה וכולי תקווה שמישהו יתעורר שם למעלה. מעבר לפגיעה בתחושת האמון בקרב האזרחים במוסדות המדינה, ישנו חוזה בלתי כתוב בין האזרחים לבין המדינה שהיא תמיד תעמוד מאחורי אזרחיה ויהי מה. זוהי שעתם של מקבלי ההחלטות להוכיח את הירתמותם למשימה.