1. רפיח

"השמש תידום בין עזה לרפיח", כתב דודו ברק, ולהקת חיל התותחנים ביצעה בשעתו. ואכן, רפיח היא מעין הבטחה נצחית ומתעתעת. הזמן עוצר בין עזה לרפיח. חודשים ארוכים התחייבו בנימין נתניהו ושאר חברי קבינט המלחמה שאו־טו־טו רפיח. הרמדאן חלף, פסח עבר, ולרפיח טרם הגענו.

המפכ"ל וקציני המשטרה במוקד: מופע האימים של איתמר בן גביר | בן כספית  
טובעים בבוץ? כך נראית פעילות צה"ל ברצועה בימים אלו

גם כאשר סוף־סוף צה"ל החל לא מכבר לפעול בגזרת רפיח – זה נעשה בסלואו מושן, בקצב צבּי מובהק. לאט־לאט. למה בעצם? אולי בית הדין בהאג יוציא צו להפסקת המלחמה שימנע מאיתנו את גולת הכותרת של הניצחון המוחלט?

"תמיד תהיה לנו פריז", אמר המפרי בוגרט לאינגריד ברגמן בסרט "קזבלנקה". ולנו, כאן, תמיד תהיה ובכן… רפיח. סיסמת קסמים שנועדה לחפות על היעדר אסטרטגיה. "רפיח עכשיו", יש שתבעו מזמן. מולם היו שהתריעו: "זו מלכודת!". הייתכן שלא נדע לעולם מי צודק? האם רפיח תישאר לעד כאייטם נצחי באולפנים לפרשנים? כשאיפה או כהבטחה נצחית לסיום או הכרעה שלעולם לא יגיעו? אם נאריך ימים – יש סיכוי שנדע.

2. קיץ חם

זו ההבטחה האחרונה של שר הביטחון יואב גלנט ביחס לעימות בגבול הלבנון. לכאורה זהו איום נוסף, אחד מתוך רבים, של גלנט על חסן נסראללה. מהסוג שיזכה מן הסתם לעוד ביצוע מרהיב ב"ארץ נהדרת". האם "קיץ חם" מרמז על הסלמה? למעשה, נראה שהנוסח לוטש הפעם על ידי פרקליט ממולח.

ראשית, תמיד חם בקיץ בארצנו. שנית, השריפות בגבול הצפון שנצפו לפני כמה ימים כתוצאה מאש חיזבאללה מן הסתם מעלות את הטמפרטורות. למעשה, גלנט הוא כמוכר הארטיקים בחוף הים ביום קיץ, שמאיים על המתרחצים באיום הסרק "אני הולך". הנחיית הממשלה למלונות להיערך לשהיית המפונים עד סוף 2024 היא כנראה יותר אמינה. בקיץ יהיה חם. בסתיו קריר. בחורף כבר קר בגבול הצפון. בינתיים את כל עונות השנה יחוו המפונים הרחק מבתיהם.

3. כפסע מהניצחון

מונח שטבע ראש הממשלה נתניהו וכבר זכה ללעג רב. למשל: אם הממשלה אכן מתכוונת להשאיר את המפונים מחוץ לבתיהם עד סוף 2024 – איזה "פסע" זה? אבל בעצם: מי קבע בפסע של מי מדובר? אולי פסע של גוליבר? אולי צעד הענק של האצן הקובני הנודע אלברטו חוואנטורנה? במונחי עם הנצח כמה שנים הן בוודאי פסע. אל תהיו קטנוניים, מדובר כנראה בפסע מליגה אחרת.

4. "5,000 שבעה באוקטובר"

"היקף הקטל בשואה הוא בלתי נתפס. שקול ל־5,000 שבעה בנובמבר… אוקטובר". כן, גם זה נאמר במהלך דברי ראש הממשלה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. בטקס "לכל איש יש שם" ניסה נתניהו להמחיש את היקף ההשמדה האדיר בשואה, או לחלופין להכניס אותנו לפרופורציות, שלא לומר לגמד את ההיקף הבלתי נתפס של טבח השבעה באוקטובר. ובאמת, פרופורציות זה דבר חשוב בחיים.

זוכרים את האינתיפאדה השנייה? זו שנמשכה ארבע וחצי שנים (מספטמבר 2000 ועד פברואר 2005) עם פיגועי ההתאבדות הקטלניים במרכזי ערינו? אז ככה: נרצחו בה 1,057 ישראלים ו־50 אזרחים זרים. פחות מביום אחד – השבעה באוקטובר 2023. זאת ועוד: הידעתם שבמאורעות תרפ"ט, שהתרחשו בכל הארץ במהלך שבוע ימים, נרצחו 133 יהודים? כלומר: כעשירית מנרצחי השבעה באוקטובר. גם על מאורעות תרצ"ו־תרצ"ט למדנו בשיעורי ההיסטוריה בתיכון. במהלך כשלוש וחצי שנים (!) נרצחו בהם יותר מ־400 יהודים. וגם זה לא מתקרב לשבעה באוקטובר. היקף הקטל בשבעה באוקטובר הוא באמת בלתי נתפס.