היה צפוי העניין הזה של הוצאת צווי המעצר הבינ"ל נגד בכירי מקבלי ההחלטות בישראל. כמה צפוי? מאוד. תוצאה של אווירה בינ"ל מסיתה, עמוסה בשקרים ובאנטישמיות, תוצאה של דרום אפריקה שמשתלחת בישראל ללא הרף וכבר חצתה מזמן את קווי המלחמה להטלת ספק בזכותה של ישראל להתקיים, תוצאה של הפגנות אנטישמיות שנענות בחצי פה ותוצאה של נתונים ועובדות רבים שמדינת ישראל לא מצליחה למנף לטובת אינטרסיה למרות שהם מצויים על שולחן מקבלי ההחלטות.
יתירה מכך, לפני כמה שבועות קיבלנו התרעה. ממוקדת. ישירה. הגורם המתריע - לשכת ראש הממשלה. שיח רב התפתח סביב העניין הזה וגווע. ומה ישראל עשתה מול זה? נלחמת. צבאית. בעזה. באש. מול חמאס. וזהו. כאילו שכחנו שמדובר במלחמה, ושבמלחמה מופעלים שורה של מאמצים במקביל כדי להגן על המדינה. לא רק הצבאי.
מה עשינו מאז קבלת ההתרעה הממוקדת – כנראה לא הרבה יותר משיח באולפני הטלוויזיה הישראלית ואולי שיחות טלפון לבכירים בזירה הבינלאומית. וזהו. לא מאמץ משפטי רחב היקף כמו שמדינת ישראל יודעת להפעיל כשהיא רוצה וכפי שהוכיחה לנו משלחת ישראל בבית הדין הבינ"ל בהאג בתחילת השנה.
היו צפויות גם התגובות הישראליות מכל קצוות הקשת הפוליטית. צביעות, אנטישמיות, מוסר כפול, העמדה בקו אחד של בכירינו עם טרוריסטים ועוד. יכול הייתי לשרטט מראש את התגובות כולן עוד לפני הצהרתו של התובע הכללי בהאג על בחינת הכוונה להוצאת צווי מעצר. אלא שזה בבחינת המעשה שבדיעבד.
להיכן נעלם המאמץ המשפטי שכל תפקידו הוא להילחם ולמנוע כוונות כאלו ולספק למדינת ישראל את שכבת ההגנה המשפטית והבינ"ל שלה? מדוע לא עסקו בו מקבלי ההחלטות שלנו והפעילו את "התותחים הכבדים"? שאלות חשובות. תשובה- אין. אם נתרומם לרגע מעל השאלה להיכן נעלמה הלוחמה המשפטית הישראלית במלחמה הזו ומדוע הקבינט הישראלי לא הפעיל אותה כמו שצריך במיוחד בחודשים האחרונים - אפשר בהחלט להמליץ על מה ניתן לעשות מכאן והלאה, אחרי הזמן הרב שבוזבז ועובדות משפטיות שכבר נקבעו בשטח.
ערעור הבסיס המשפטי מתחת קביעותיו של האו"ם לגבי הרעבה וג'נוסייד בעזה. קונקרטית – ב-10 במאי פרסם משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) נתונים חדשים לגבי מספר האזרחים שנהרגו בעזה מתחילת המלחמה ובאופן מפתיע חתך בחצי שת ההערכה לגבי מספר הנשים והילדים עד גיל 18 שנהרגו.
לבד מציוצים של שר החוץ ומספר תגובות בכירים, לא היה מישהו במערכת הישראלית שהרים את הכפפה והדהד את זה לכדי הטלת ספק בינ"ל ומשפטי רחב מאוד בנתונים שעליהם מסתמך האו"ם (נציגיו הודו בתקשורת באופן מפורש כי בשל היעדר יכולת של צוותי האו"ם בעזה, הוא מסתמך על נתונים שמפרסם משרד הבריאות הפלסטיני בעזה שכזכור נשלט ע"י חמאס).
קמפיין משפטי רחב נגד האו"ם ונציגויותיו שמהדהד בתקשורת הבינ"ל ללא הרף, היה שם אותנו במקום אחר בעת כתיבת הטור הזה (20 במאי) ואולי מערער את תשתית העובדות והנתונים המשפטית שעליה נשען גם התובע הבינ"ל בהאג הן באשר לסוגיית הג'נוסייד והן לגבי נושא ההרעבה.
יתירה מכך, אנו משתמשים כל העת בנתונים לגבי מספר משאיות הסיוע הנכנסות לעזה, כדי להוכיח שאין רעב בעזה, אבל אלו נתונים יבשים שאף אחר בעולם (וגם בישראל) לא יודע לעבד מספיק כדי לשנות את דעתו ותמונות של מה נכנס לעזה לצד תמונות של השווקים הפתוחים בעזה גם כיום, יכולות היו לסייע רבות הן בדעת הקהל הבינ"ל והן כתשתית למאמץ המשפטי.
ערעור הלגיטימציה של דרום אפריקה ועניינית ערעור הבסיס לתביעתה בבית הדין הבינ"ל בהאג - המדובר במשטר מפלגתי, קיצוני, אידיאולוגי, אנטי מערבי ומושחת ויש לכנותו בשמו – משטר ה-ANC בפרטוריה (ולא סתם דרום אפריקה), בדיוק כמו שהוא מכנה את ישראל - משטר האפרטהייד.
אם נבחן את ההמשגה הלשונית של נציגי ה-ANC נגלה כי המשטר הזה מתייצב בראש מחנה שמעוניין לשלול את ההכרה הבינ"ל בעצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים, והפך הלכה למעשה מעוין לאויב. רק בשבוע שעבר טען שגריר ה-ANC בהולנד כי מדובר ב"מחיקת הנוכחות הפלסטינית בפלסטין והחלפתה במתיישבים קולוניאליים".
מול מדינת אויב כמו זו יש לפעול משפטית ודיפלומטית. ניתן בנקל להציג עובדות על הזיקה ההדוקה שיש למשטר ה-ANC לחמאס ולפצוח בקמפיין דה לגיטימציה להיקף כשלונו של ה-ANC בניהול דרום אפריקה והביזה של נכסי המדינה שהתנהלה תחת שלטונו. זה קמפיין שיפריע רבות בבחירות הצפויות בדרום אפריקה ב-29 במאי, שכן נראה שהציבור הדרום אפריקאי מאס במשטר ה-ANC, והוא ישרת באופן מובהק את הטיעונים הישראלים בזירה הבינ"ל ומול בית הדין הבינ"ל בהאג.
כשנלחמים, מתקיפים. יציאה למתקפה משפטית, כשם שצה"ל אינו נלחם בהגנה בלבד, כך גם צריך להיות המאמץ המשפטי. יוזמה, תחבולה, איתור פרצות באמצעות תביעות נגד מדינות חברות, ארגונים ואנשים פרטיים (פעילים אקטיביסטים ותורמים), אימוץ ומינוף עובדות מהשטח (שלצה"ל יש יתרון מובהק בהן) לא רק לצרכי מודיעין צבאי על חמאס אלא גם לצרכי המערכה המשפטית ושיקוף לעולם של הנתונים הרלוונטיים.
זאת, בד בבד עם עריכה מחדש של סרטוני הזוועות של ה-7 באוק' והיערכות להפצת רחבה וציבורית שלהם בעולם, בצירוף עדויות מחבלי הנוח'בה ועוד שלל צילומים ונתונים שלא נחשפו עד כה. יצירת משוואות וקעקוע גופי האו"ם - מציע לקורא לעיין באתר של ארגון האו"ם לזכויות הומינטריות (ה-OCHA) כולל בגרסתו העברית. ניתן להבחין בנקל בניסוחים המוטים נגד ישראל.
כנ"ל לגבי אונר"א שרבות דובר נגדה כולל הוכחות מפורשות למעורבות אנשיה בלחימה, והיא הלכה למעשה לא סוכנות הסעד של האו"ם כי אם הסוכנות להנצחת הפליטות הפלסטינית בעולם ולמעשה הסוכנות להנצחת זכות השיבה. אותה אונר"א אגב נמצאת עדיין ברצועה כשמדינות העולם מחדשות בזו אחר זו את התרומות לה.
כדי שאלו לא ייתפסו לגיטימיות ב"יום שאחרי" וכדי לערער את הנתונים המוטים שהן מספקות עבור בית הדין הבינ"ל ומשטרי אויב כמו ה-ANC בדרום אפריקה, נדרש ליצור משוואת לפיהן – כל המשך פעילות בהאג נגד ישראל תחייב פעילות ישראלית לגריעה מפעילויותיהן של שתי הסוכנויות הללו עד כדי העלמתן מהשטח. אם יש האשמות לגבי רעב בעזה וצווי מער בינ"ל בפתח – אז אולי מוטב לעצור הרבה מהסיוע שנכנס ולבטל את סוכנויות האו"ם שעוסקות בזה בעזה.
הכנת התשתית ל"משפטי נירנברג" החדשים מול פשעי המלחמה של חמאס - אופציה. הכרה בינ"ל משפטית וביצוע הליך משפטי נגד חמאס עשוי להנציח משפטית וחוקית את פשעי המלחמה של חמאס (בנוסף להליך המשפטי הישראלי), לבטל רבות מההנחות האנטישמיות בדעת הקהל הבינ"ל ולמצב את דעת הקהל כלפי ישראל לשנים רבות קדימה בבחינת "בית המשפט אמר" ואמונה בסיסית שיש לאנשים בעולם ברשות המחוקקת.
זה חשוב והייתי מציע לשקול זאת, אבל אם כן אז המאמץ המשפטי ליצירת התשתית לזה חייב להתחיל כבר עכשיו בשיח בין משפטנים ובין מקבלי ההחלטות. את התחקיר מדוע נעלם המאמץ המשפטי הישראלי במלחמה הזו נבצע לאחר שתסתיים המלחמה, אבל בינתיים יש הרבה עבודה לעשות במאמץ שהוא חלק אינטגרלי ממאמצי המלחמה שעל כל מדינה, בפרט ישראל, לנהל כשהיא במלחמה. ויש פוטנציאל להישגים משמעותיים.
סא"ל במיל' עמית יגור הוא לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון בצה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים