קרוב ל־120 אלף איש מפונים מבתיהם מזה כשמונה חודשים. נכון לעכשיו, אף אחד לא יודע לומר עד מתי הם ימשיכו להיות פליטים בארצם. שמונה חודשים שילדים לא הולכים ללמוד בבית הספר שלהם ולא נמצאים בסביבה המוכרת שלהם. כמה שהמארחים מנסים לתת להם תחושה של בית ושל שייכות, לא תמיד הם מוצאים את מקומם. הם רוצים לחזור לבית הספר שלהם ולשגרת חייהם. הם שואלים “מתי חוזרים הביתה?” ולאף אחד אין תשובה.
צפינו שוב בסרטון ההמרדה והגענו למסקנה אחת ברורה | דעה
הבלון התפוצץ? המיזם של הנשיא ביידן בעזה נוחל כישלון חרוץ
כ־50 אלף ילדים שמפונים מבתיהם לומדים במערכת החינוך במקום המגורים החדש. 10% מהם, לרוב הבוגרים יותר, נשרו מלימודים ומוגדרים כנוער בסיכון. רבים מהם משוטטים במקום להיות במסגרת לימודים, חלקם סובלים מדיכאון, וחלקם בשל המצב עלולים לפנות לשימוש בסמים ובאלכוהול, ואינם נמצאים תחת פיקוח חינוכי שוטף.
רוב הנוער המפונה שניגש בימים אלה לבחינות הבגרות לא חווה למידה רצופה. אף שמשרד החינוך מנסה לבוא לקראתם ולתת להם הקלות, חלקם יסיימו את התיכון עם בגרות חלקית.
בעוד כחודש מסתיימת שנת הלימודים והילדים יצאו לחופשת הקיץ. זהו זמן שמועד לפורענות משום שאין להם מסגרת חינוכית ופיקוח. הילדים, שחלקם נושאים עמם טראומות בשל המראות הקשים שראו וכולם חיים במציאות תלושה, יהיו במשך שבועות ארוכים ללא מסגרת, ללא פיקוח. אף אחד לא יתקשר לשאול אותם “איפה היית היום ולמה לא באת לכיתה?”. מי יהיה שם כדי לשמור עליהם? ילדים זקוקים לביטחון ולשגרה וחייבים לדעת שיש מי שדואג להם.
זה הזמן לגבש תוכנית רחבת היקף לפיקוח ולתעסוקה של הנוער המפונה. תוכנית כזו, לדוגמה, תכלול ליווי פסיכולוגי, השלמת חומרי לימוד במהלך חודשי הקיץ, תעסוקה, הכשרה בפנימיות בתחום הספורט, עבודה בחקלאות, קורסי הכנה לצבא וקורסי עזרה ראשונה. כך ניתן לדאוג שהם יהיו במסגרת – חינוכית, הכשרתית או התנדבותית - ותחת השגחה ופיקוח. מסגרת כזו תעניק להם תחושת שייכות והרגשה שהם עצמאיים ותורמים לחברה.
עם חזרת מושב הקיץ הקצר של הכנסת, שעתיד להסתיים בפגרה נוספת כבר בחודש יולי, על נבחרי הציבור להתעשת ולהתחיל לפעול למען התלמידים המפונים. אם לא ניתן כעת לייצב את המצב הביטחוני כך שיאפשר את חזרתם הביתה של כל המפונים לשיקום חייהם, אז לפחות יש לתת לילדים שגרה מסוימת והשגחה.