מערכת היחסים האסטרטגית בין סוריה ואיראן נמשכת שנים ארוכות. סוריה עמדה לצדה של טהרן בשנות המלחמה הקשות בין איראן ועיראק (1980־1988). בכיוון ההפוך איראן ניצבת לצדו של משטר אסד מאז אירועי האביב הערבי, ותרמה במידה רבה מאוד, יחד עם רוסיה, להותרתו של המשטר על כנו בדמשק (אף אם איננו שולט על כלל הטריטוריה הסורית).
חזרנו לציר פילדלפי: זה מה שצה״ל מצא במעוז חמאס | כל המידע שאפשר לספר
פיגוע דריסה ביהודה ושומרון; שני פצועים באורח קשה
המלחמה בעזה מציפה לאחרונה מספר סימנים לאי־נחת בין שתי המדינות, בעיקר מצדה של טהרן. על פי דיווחים שונים, האיראנים ציפו להצטרפות סורית ללחימה מול ישראל, אומנם לא כמלחמה כוללת, גם מחזית הגולן, זאת במסגרת “אחדות החזיתות”, כפי שקורה מלבנון, מעיראק ומתימן.
זאת ועוד, התקיפה בראשית אפריל על הקונסוליה האיראנית בדמשק וחיסולו של מפקד כוח “קודס” בסוריה ובלבנון (ואישים נוספים), העלה חשדות איראניים בדבר חדירה לגורמי המודיעין הסוריים, שאפשרה לקבל מידע שסייע לתקיפה. כזכור, הנשיא אסד הדיח (בלשון עדינה יותר “הוציא לגמלאות”) את ראש מודיעין חיל האוויר לואא’ ג’מיל חסיין, וראש המודיעין הצבאי לואא’ מחמד מחלא, ומינה את הלואא’ כפאח מלחם לתפקיד ראש משרד הביטחון הלאומי (שעל פי דיווחי תקשורת מוכר כבעל עמדות מסויגות כלפי טהרן). יצוין, שבעקבות התקיפה הגורמים האיראניים הבכירים הורידו פרופיל בדמשק, וייתכן שעברו למקומות אחרים בקרבת הגבול הלבנוני.
מה עומד בבסיס ההתנהלות הסורית סביב המלחמה בעזה? מבחינת המשטר האינטרס הראשון במעלה היה ונותר לבסס את אחיזתו באזורים שבהם הוא שולט, בתקווה שניתן יהיה בהמשך להרחיבם. מבחינה זו, אין להוציא מכלל אפשרות שאסד סבר שעמדה פסיבית מצדו יכולה להשתלם לו, לנוכח הנורמליזציה שהצליח להשיג מול העולם הערבי רק לאחרונה (סעודיה עדכנה השבוע על החלטתה לשלוח שגריר לדמשק, לראשונה מזה 12 שנה), ואולי אף מהמערב (ארצות הברית?). על פי דיווחים שונים, רוסיה מילאה גם כן תפקיד חשוב בהחלטה הסורית להימנע מהסלמה מול ישראל.
על רקע זה, ניתן להבין את מורת הרוח האיראנית, גם אם המוצנעת מאוד בפומבי, מהתנהלות המשטר הסורי. טהרן עצמה אומנם כוננה יחסים עם ריאד, אולם בעינו עומד החשש האיראני מפני “היגררות יתר” של דמשק לעבר “החיק הערבי”.
מישור מעניין נוסף נוגע למערכת היחסים הכלכלית בין דמשק וטהרן. נתונים שפורסמו לאחרונה מצביעים על היקף סחר נמוך בין שתי המדינות, שאשתקד עמד על 244 מיליון דולר בלבד. מדיווחים רבים בתקשורת עולה חוסר התלהבות מצד הסוחרים הסורים לרכוש תוצרת איראנית, לנוכח איכותה הירודה ושולי רווח נמוכים. על פי אותם דיווחים, יש פער גדול בין שלל ההסכמים הנחתמים בין שתי המדינות לבין יישומם בפועל. נראה שלא כך הדבר בנוגע למערכת היחסים הכלכלית בין מוסקבה ודמשק.
האם מדובר במשבר רציני ביחסי סוריה ואיראן? התשובה שלילית. בסופו של יום, איראן זכאית לקרדיט רב מאוד לשרידותו של המשטר הסורי, יחד עם חיזבאללה ורוסיה. הנשיא אסד מבין זאת היטב ויש להניח שלא ינקוט ”פנייה חדה” מדי במערכת יחסיו עם טהרן בטרם יבטיח חלופה אמיתית ויציבה, בין אם ערבית או מערבית. בו־זמנית, חשוב מאוד לעקוב אחר סימנים מעין אלו, שכן הם עשויים להצביע על כיווני חשיבה שיכולים להבשיל בשלב מסוים. יש להם השלכות מיידיות גם על ההתפתחויות המיידיות בכל הנוגע למלחמה בעזה.
וכמובן, חשובה מכך הינה “משוואת ההרתעה” החדשה שנוצרה בין ישראל ואיראן וההתקפה האיראנית הישירה של ישראל. ניתן לשער שישראל תידרש לשקלל, וביתר שאת, את השלכותיהן האפשריות של תקיפות, מיוחסות לה אם לאו, על יעדים איראניים בסוריה.