רכבת ועדת החקירה הממלכתית לאירוע טבח 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל יצאה מהתחנה. ועדת החקירה תקום – השאלות שנותרו פתוחות הן: מתי היא תחל בעבודה? מי יעמוד בראשה? ומה יהיה המנדט שלה? הראשון שעשה מעשה בכיוון זה הוא יו"ר המחנה הממלכתי השר בני גנץ, שהגיש לממשלה הצעת החלטה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כלל האירועים שקדמו למלחמה, את קבלת ההחלטות בדרגים המדיני והצבאי, וכן את ההתנהלות של הדרגים בזמן המלחמה עצמה.
המהלך חסר התקדים של ישראל למנוע את המתקפה האיראנית
הלחץ מהאג ניצח? "המתנה" של ישראל לתושבי עזה
היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב מיארה נתנה דחיפה נוספת להרכבת ועדת החקירה בנאומה הלוחמני בכנס לשכת עורכי הדין באילת. בעקבות ההליכים הבינלאומיים השונים המתנהלים כנגד ישראל, הדגישה היועצת המשפטית לממשלה את חשיבות הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית "שהיא מנגנון עצמאי, שאינו תלוי בדרג הפוליטי, וחבריה ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון, בהתאם לבחירתו.
לוועדת חקירה ממלכתית סמכויות חקירה רחבות, ומלכתחילה היא מוקמת לצורך בחינה מעמיקה של אירועים בעלי חשיבות ציבורית ייחודית. מממצאיה הרחבים עשויות להיגזר מסקנות שיהיו בסיס לנקיטת פעולות קונקרטיות נוספות במישור הפלילי".
ישראל מתמודדת עם האסון הגדול בתולדותיה. הציבור הישראלי מבקש תשובות: כיצד המדינה עם יכולות המודיעין הטובות בעולם הופתעה בצורה כזו? כיצד ארגון חמאס פיתח יכולות צבאיות כה משמעותיות? היכן היו כוחות הצבא בבוקר של 7 באוקטובר? כיצד קרסה מערכת ההגנה שנבנתה סביב רצועת עזה במיליארדי שקלים?
ומי נושא באחריות למחדלים הנוראיים? מדינות העולם, וביניהן ידידותינו ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת, אף הן דורשות תשובות ביחס לדרך ניהול המלחמה ברצועת עזה, ובנוגע לשאלה אם פעולות צה"ל נעשו בהתאם להוראות הדין הבינלאומי.
רצח ארלוזורוב כדוגמה
ב־1968, כשהכנסת חוקקה את חוק ועדות חקירה, כוונתה הייתה טובה ונוצר כלי ייחודי למשטר הישראלי. כלי חקירה אובייקטיבי, נטול פניות פוליטיות, כדי להכריע בסוגיות שמסעירות את הציבור. ואכן, החוק יצר איזון מסוים, כאשר קבע שהסמכות להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא בידי הממשלה. הרכב הוועדה, בראשות שופט בכיר, הוטל על נשיא בית המשפט העליון, מה שנועד למנוע הטיה של מסקנות הוועדה על ידי הפוליטיקאים שימנו את חבריה.
עד כה פעלו במדינת ישראל כ־20 ועדות חקירה ממלכתיות בנושאים שונים, שבחלק מן המקרים הסעירו את הציבור, פילגו את דעותיו והייתה להם חשיבות ציבורית חיונית. אך לאחרונה סיימה ועדת החקירה בעניין אסון מירון את עבודתה, בעוד ועדת החקירה בעניין הרכש הביטחוני (פרשת רכש הצוללת) ממשיכה בדיוניה תחת מעטה סודיות.
אך היו גם לא מעט ועדות חקירה שלא היה בהן שום צורך, להוציא גחמות של בעלי אינטרסים. כמו למשל ועדת השופט בכור מ־1982, שנועדה לקבוע מי רצח את ארלוזורוב 50 שנה לאחר הרצח. זו הייתה סוגיה היסטורית ולא משפטית, אולי אפילו ארכיאולוגית. אך לממשלת בגין זה לא ממש שינה. מנחם בגין היה חייב את זה לתנועתו.
הנושא החביב ביותר על ועדות החקירה הממלכתיות הוא הסוגיה הביטחונית. ב־1973 הוקמה ועדת אגרנט בקשר למלחמת יום הכיפורים, תשע שנים מאוחר יותר הוקמה ועדת השופט יצחק כהן לבדיקת אירועי סברה ושתילה. ב־1987 הוקמה ועדת לנדוי לעניין שיטות החקירה של השב"כ, וב־1994 הוקמה ועדת שמגר לעניין הרצח במערת המכפלה בחברון. בשנת 2000 הוקמה ועדת השופט אור לאירועי אוקטובר במגזר הערבי ולדרך שבה המשטרה וצה"ל טיפלו בהם ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה.
ככלל, דעתי על ועדות חקירה ממלכתיות הינה שלילית. מדובר במקסם שווא, כפי שהוכח ברוב ועדות החקירה הממלכתיות שהוקמו עד היום, ובעיקר כשמדובר בסוגיות ביטחוניות. הן לא גילו ממצאים חדשים. הדברים היו ידועים מראש, ולהוציא עריפת ראשים ושכר טרחה גבוה לעורכי דין הן לא הועילו. המחלוקת הציבורית נותרה כשהייתה.
ואולם במקרה של טבח 7 באוקטובר ונוכח הצונמי הבינלאומי שאנו מצויים בו, אין בידי הממשלה כלי אפקטיבי יותר מאשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית. חומרת האירועים, חוסר האמון הציבורי, והצורך להוכיח בפני מדינות העולם ובתי הדין בהאג את עמידה של ישראל בעקרון המשלימות, היינו שהמדינה יודעת לבדוק את עצמה בדרך אובייקטיבית ונטולת פניות, מחייבת הקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט עליון ובליווי של משקיפים בינלאומיים בעלי שם.
