לאורך השנים זכויות הקהילה הגאה קודמו בעיקר ע"י פסיקת בתי המשפט ותוך מאבקים ציבוריים, כשממשלות ישראל המעיטו בחקיקה המקדמת זכויות של חברי הקהילה. הקמת הממשלה הנוכחית, אולי השמרנית-דתית ביותר בתולדות המדינה, לא ניבאה בשורה לזכויות הקהילה הגאה: רק בחודש מאי 2023, ח"כ ממפלגת הקואליציה, יהדות התורה, צוטט באמירה המבישה לפיה קהילת הלהט"ב יותר מסוכנת למדינה מחמאס.
אבל חצי שנה מאוחר יותר (וחודש לתוך המלחמה), ח"כ אחר ממפלגת יהדות התורה הצביע בעד חוק במסגרתו אושר תיקון היסטורי שמשמעותו: הכרה פורמלית גם בבן או בת זוג של נופלים להט"בים כאלמני צה"ל. מפלגת יהדות התורה לא שינתה כמובן את עמדותיה בנוגע למעמד ולזכויות של הקהילה הגאה, אלא שהמלחמה וגיוס המילואים הנרחב שבא בעקבותיה, הכניסו משפחות רבות למעגל הנושאים בנטל ובהן גם משפחות של חברי הקהילה הגאה, באופן שיצר מציאות שחייבה הסדרה והשוואה של זכויות המשפחות האלה.
גם במקומות עבודה, במסגרת תיקונים לחוק הגנה על עובדים, הורחבו ההגנות על הורים עובדים ונקבע איסור על פיטורים של הורה, שנאלץ להיעדר לצורך השגחה על ילדיו במידה ובן זוגו גויס לכוחות הביטחון וההצלה; הורחבו ההגנות של עובד שנעדר כי מוסד הלימודים של ילדו נסגר (בתנאי שבן זוגו לא נעדר מעבודתו); ושל עובד שהוא בן זוג של נעדר או חטוף. בהתאם להלכות שנקבעו על ידי בתי המשפט, הגנות אלה חלות גם על זוגות להט"בים, שמתנהלים כידועים בציבור.
דוגמה בולטת אף יותר, היא ההכרה המפורשת בהורות להט"בית שנקבעה בצו הרחבה, שהוחל על ידי שר העבודה על כלל המשק. הכרה זו מקנה לעובדים, שבני זוגם או שותפם למשמורת על ילדם משרתים במילואים, זכאות לימי היעדרות בתשלום אף מעבר למכסת המחלה והחופשה הרגילה שלהם. במסגרת צו זה נקבע באופן מפורש, כי ההגדרה "בן זוג" כוללת גם ידוע בציבור שהוא בן אותו מין.
פסק דין שניתן תוך כדי המלחמה מרחיב את זכויות הלהט"בים
הרחבת הזכויות ההוריות במקום העבודה גם לבני ובנות זוג של משרתי מילואים, אם ע"י איסור פיטורים ואם ע"י תוספת של ימי היעדרות, משרתת קידום שוויון בשוק העבודה גם לנשים. ע"פ פרסומים, שיעור הגברים מבין משרתי המילואים עומד על 81%, כך שבפועל נשים מהוות את רוב קבוצת "בני ובנות הזוג" של משרתי המילואים, ונאלצות לשאת בנטל הבית והמשפחה באופן מלא, בנוסף לעבודתן.
לאלו מצטרף פסק דין שניתן בחודש אפריל האחרון בבית הדין האזורי לעבודה, ולקח את הזכויות ההוריות צעד אחד קדימה. פסק הדין עוסק בעניינם של שני גברים שעברו הליך פונדקאות בחו"ל (כל אחד מהם בנפרד), לגביהם קבעה הממונה על חוק עבודת נשים, כי לפי הוראות החוק, המעסיק לא נדרש לקבל היתר לפיטוריהם, כיוון שהליך הפונדקאות נערך בחו"ל ולא בישראל. לאחר שהמדינה הסכימה לטענות המערערים במסגרת ההליך, בית הדין קיבל את עמדת המדינה ופסק שלצורך פיטורי הורה המצוי בהליך פונדקאות ("הורה מיועד"), יש לקבל היתר מאת הממונה על חוק עבודת נשים – זאת גם אם הפונדקאות מתקיימת בחו"ל. בית הדין קבע שהדברים אומנם חורגים מלשון החוק, אבל בסוגיות של שוויון יש להעדיף פרשנות תכליתית שמקיימת את מטרת החוק – מתן הגנה לזכויות הוריות במסגרת יחסי העבודה – על פני פרשנות מילולית שמצמצמת את ההגנה על הזכויות האמורות.
לקראת מצעד הגאווה השנה בירושלים נתלו שלטי חוצות עם דגל הגאווה לצד דגל ישראל, שעליהם הכיתוב "צועדים לזכרו של רס"ן שגיא גולן, שנפל בקרב בבארי". המציאות הזאת, שבה חיילי מילואים בני הקהילה הגאה לוקחים חלק פעיל, באופן גלוי וחשוף מאי פעם בהגנה על המדינה, וחלקם אף שילמו על כך בחייהם, חייבה את המדינה ומנגנוניה, להכיר בפועל במשפחות גאות ובהורות גאה, באופן שמוביל להשוואת הזכויות של בני הקהילה. הרי לא ניתן להתעלם מזכויות בן זוגו של חייל שנפל על הגנת המדינה, ויש לתת מענה לילדיו ולבן זוגו של לוחם, שהוא חלק מהורות חד מינית. באופן כזה, המלחמה הפכה לזרז בתהליך ממושך של מאבק להשוואת זכויות הקהילה הלהט"בית: ההבנה הציבורית שהחייל שפרסם תמונה בה הוא מניף לראשונה דגל גאווה בעזה, הוא קודם כל ישראלי שמחרף את נפשו כדי להגן על כולנו, וכמובן, הצעידה של נציגי הקהילה הגאה במסלול השכול, שלצערנו החברה הישראלית ממשיכה לצעוד בו, ממשיך לסלול את דרכה של הקהילה אל לב החברה והציבוריות הישראלית.
באופן כזה, אחד הרגעים השחורים בהיסטוריה של מדינה ישראל, מתברר כזרז חברתי למציאות הליברלית שבתי המשפט התוו במשך השנים בנוגע לזכות של חברי הקהילה הגאה, לשוויון. נותר רק לקוות שהזכות לשוויון תמשיך להתפשט ולהתרחב גם ביתר תחומי החיים, וגם בימים יפים יותר, שנקווה שיבואו במהרה. הקהילה הגאה, כמו אוכלוסיות מופלות אחרות שקיימות בישראל, זכאית ליהנות משוויון מלא גם בלי לשלם את המחיר האזרחי הקשה ביותר של נשיאה בנטל המלחמה.
הכותבת היא מומחית לדיני עבודה, שותפה במשרד עו"ד דפנה שמואלביץ ושות', המייצג מעסיקים גדולים במגזר הפרטי והציבורי.