"'גם אנחנו מאמינים שלימוד התורה שומר על עם ישראל'. ובכן, לא. אני למשל לגמרי לא מאמין בזה. למען האמת מדובר בקשקוש חרדי די חדש שנולד כמענה לטענות בדבר ההשתמטות החרדית המבישה, כאילו גם הם נושאים באיזשהו נטל". ממבט ראשון נראה כי את הטקסט הזה כתב פעיל מחאת קפלן או נציג שלום עכשיו. אז זהו, שלא. הטקסט נכתב בידי הרב עילעאי עופרן – רב קבוצת יבנה וראש המכינה הקדם־צבאית "רוח השדה".

איך יסתיים משבר גיוס החרדים? אלה התנאים שישנו את התמונה

הרב בני לאו, ראש "מיזם 929" ללימוד פרק יומי בתנ"ך, הצטרף לרב עופרן, וכתב על ההצבעה בכנסת שאישרה החלת דין רציפות על חוק הגיוס: "ההצבעה הייתה סתם טכנית אבל הכאיבה לי, אישית, בצורה קשה. זה שהח"כים הצביעו על ההשתמטות הקולקטיבית הזו בזמן שהם ידעו על עוד ארבעה חיילים שנהרגו, זה כשלעצמו חרפה... אבל זה שהיא באה במעטה של 'תורה', שהקואליציה הזו כאילו מיישרת קן עם רצון ה', עם גדולי התורה, זה מרתיח את הדם. לא, זו לא תורה ולא רצון ה', זו פרזיטיות והתנכרות לכל המפעל הציוני במעטה של רצון ה'".

במשך תקופה ארוכה, בעיקר מהרגע שבו החלה מלחמת חרבות ברזל, נראה היה כי הציבור הציוני־דתי נמצא בדיסוננס מורכב. מצד אחד בניו ובנותיו נמצאים בחזית הלחימה והתרומה לקהילה, רבים מהם נופלים בגבורה בקרב כחלק מכלל החברה הישראלית. מנגד נמצאת שאלת השוויון בנטל בהתייחס לערך לימוד התורה הנמצא במרכז האידיאולוגיה החרדית.

בשישי האחרון פרסם עיתון "מקור ראשון", המזוהה עם הציונות הדתית, קריקטורה שלכאורה בוחרת צד ומכריעה את הדיסוננס. בקריקטורה, שצייר שי צ'רקה, נראה צעיר חרדי יושב על אלונקה ושוקד על לימודו לצד חייל פצוע. בזמן ששניהם נישאים על ידי חיילים, אומר הצעיר החרדי: "אל תדאגו, חבר'ה, הלימוד מוקדש לרפואתו ולהצלחתכם". קריקטורה שאינה תוקפת את "יושבי הברזלים" בקרן הרחוב בעיר חרדית, אלא דווקא את מי שלומד תורה.

עיתונאי כאן חדשות עקיבא נוביק כתב ברשת x: "כבוד גדול לשי צ'רקה שהצליח לזקק בקריקטורה אחת את חילול השם המחפיר שהתועמלנים החרדים מעוללים לקדוש ברוך הוא ולתורתו כשהם מנופפים בה כתירוץ להשתמטות. כבוד גדול לעיתון 'מקור ראשון' ועורכיו על עמוד שדרה ערכי".

כבוד למגזר
הובלה של קמפיין על ידי עיתונאים בעלי השפעה מהציונות הדתית נגד ההתבדלות החרדית, בחירת עמדה ברורה של עיתון המזוהה עם זרם הציונות הדתית ואמירות ברורות של מנהיגים־מחנכים רבניים הפוגשים מאות רבות של צעירים וצעירות מהציונות הדתית רגע לפני גיוסם, כל אלו יוצרים לכאורה תמונה ברורה. הציונות הדתית בחרה צד. הציונות הדתית הפנתה עורף לחיבור עם העולם החרדי על בסיס התורה ובוחרת בציבור הכללי על בסיס שותפות הגורל והתרומה לקהילה. זאת בלי להזניח, לדידם, את ערך לימוד התורה.

המסקנה הזאת דורשת עיון נוסף, הואיל והציונות הדתית מורכבת מקבוצות שונות ומגוונות. שאלה נוספת המהווה מרכיב משמעותי מהדיון היא אם אפשר לבחור בשותפות גורל ותרומה לקהילה וגם בתורה. האם ניתן להגדיר "חברת לומדים סרוגה" המאפשרת תפיסת ייעוד של לימוד תורה במסגרות שונות, ישיבתיות או קהילתיות, יחד עם ראייה הלכתית הרואה בשירות צבאי מלא ומשמעותי ערך המשתלב בלימוד התורה. "חברת לומדים סרוגה", שבתקופות מסוימות אינה מודדת את זמן לימוד התורה, אלא את איכותו וההקרבה בקיומו. כולנו ראינו את התמונות שיצאו מעזה שבהן נראו לוחמים דתיים־לאומיים שאינם מוותרים על לימוד התורה גם בימים עמוסים מבצעית.

קריאת התיגר, שאולי אינה מודעת, על ההגמוניה החרדית במימוש ערך לימוד התורה הטוטאלי – "וּבָהֶם נֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" – בשילוב הקביעה כי אירועי 7 באוקטובר ומאות חללי מלחמת חרבות ברזל יצרו מצב שמה שהיה לא יהיה, הולכים וקונים להם אחיזה בציבור הציוני־דתי. מי מטעמו של לימוד התורה ומי מטעמה של חובת השירות.

תהליך זה מגביר את הדילמה בקרב ההנהגה הפוליטית של זרם הציונות הדתית. הציר הפוליטי מחולק, נכון לימים אלו, כהתניה פבלובית, לחרד"לים (חרדים־לאומיים) מול ליברלים. החרד"לים מגבים את לימוד התורה כערך מרכזי ומבדל, בעוד הליברלים לא יכולים לשאת תפיסה זו.
מעניין יהיה לבחון את התנהלותו של מנהיג מפלגת הציונות הדתית השר בצלאל סמוטריץ', אשר מצד אחד בנה ערוצי שיתוף פעולה עם ההנהגה החרדית, ומאידך שומע היטב את קולות מצביעיו שנמצאים חודשים ארוכים בעזה.

נראה כי מגזר הציונות הדתית, על נבחריו, מובילי הדעה שבו וכלל הציבור המגוון שבו, הגיע לנקודת הכרעה. אבקש להעריך כי ההכרעה בדילמה תצמח מהשטח – ואין ספק שהתהליכים הללו מוסיפים מרכיבים לסלט הישראלי. אבל מי אמר שסלט זה רע?

הכותב הוא יועץ תקשורת, מומחה וחוקר מגזרים