ש שופטים בירושלים, ושליש מהם חובשי כיפות. אבל לא רק שלושה מתוך תשעה שופטי בג"ץ שהכריעו השבוע בסוגיית הגיוס הם חובשי כיפות. גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, שבדומה לשר הביטחון יואב גלנט התנה את תמיכתו בחוק הגיוס בהסכמה רחבה, הינו חובש כיפה. בנוסף, מסתמנים כאן צדיקים בסדום שלא יתמכו בחקיקת ההשתמטות, ושלושה מהם, הח"כים אדלשטיין, דן אילוז ומשה סעדה, חובשי כיפות. ולא מדובר בצירוף מקרים אלא בגישה ערכית.
הציבור תמך בבג"ץ הגיוס - אך מתח ביקורת נגד גורם אחד ספציפי | מיוחד
לפסק הדין המכונן שניתן השבוע, משמעות היסטורית באשר למאזן הכוחות ויחסי הגומלין בין שני המגזרים: המגזר החרדי והמגזר הסרוג, על גווניו. כשח"כ יצחק פינדרוס מזיל דמעות על כך שהשופטים לא התייחסו לערך של לימוד תורה, דמעותיו הן דמעות תנין - ולא רק משום שפינדרוס חולם להביא D9 ולפוצץ את בית המשפט העליון. אלא שחלק ניכר מהציבור החילוני שמנהל עם אנשי ציבור והוגי דעות המייצגים את ההנהגה החרדית שיח על לימוד תורה והערך הלאומי שלו, אינו מודע לעובדה שמדובר בהונאת המאה. ללימוד בישיבות האנטי־ציוניות אין ערך לאומי כלשהו - לאורך עשרות שנים מדינת ישראל מממנת הסתה אנטי־ציונית מכוונת, קשוחה ומתמשכת.
בואו תעמידו את הישיבות שמכוונות את תלמידיהן לתבוע ולקבל פטור מגיוס לצה"ל, במבחן. לא במבחן הגיוס, במבחן התפילה. תבחנו ותגלו: בישיבות שהכרעת בג"ץ מונעת מהן מימון מקופת המדינה, כמו גם בבתי הכנסת של הקהילות שסביב הישיבות הנ"ל, לא אומרים כלל וכלל תפילה לשלום המדינה וגם לא תפילה לשלום חיילי צה"ל. בתפוצות, ההנהגה החרדית הליטאית, כמו גם ראשי קהילות חסידיות למיניהן, מקפידות להתפלל לשלומה של כל מדינה ומדינה שבה מתגוררת הקהילה. רק המדינה היהודית נתפסת בעיני ההנהגה החרדית כמוקצה מחמת מיאוס.
כשגפני ניסה לקדם הצעת חוק מצמררת שמשווה בין לימוד בישיבה חרדית אנטי־ציונית לשירות בצה"ל, הוא נתלה בין היתר בברית המתוארת במקורות, הברית בין שבט יששכר ושבט זבולון. העיקרון הוא שיהודי העוסק בעיסוק שמכניס כסף (סוחר בעולם הקדמון, איש הייטק בימינו אנו), מפרנס תלמיד חכם שעוסק בלימוד תורה. זבולון מפרנס, יששכר לומד. זהו זה, קובע גפני, חצי העם יעבוד, חצי העם ילמד תורה.
אבל טענתם של מי שמנסים לאחוז בשיפולי גלימתו של יששכר, אינה עומדת. דבר ראשון, מדובר בחוזה ששני הצדדים חותמים עליו מרצונם החופשי. יששכר אינו יכול לאלץ את זבולון לפרנס אותו ואת משפחתו עד סוף ימיהם. דבר שני, הייתם מעלים על דעתכם ברית משונה שבמסגרתה זבולון מפרנס את יששכר ומגן עליו בגופו, ואילו יששכר מגדף ומקלל אותו, מבקש להרחיק ממנו את ילדיו ומציג אותו כאיום רוחני ומוסרי? בענייננו, ההנהגה החרדית מתנכרת בגלוי לציבור החילוני, לכיפות הסרוגות ולמדינת ישראל בכלל.
החתנים נשארו בחדריהם
זה לא שראשי הקהילות והפוליטיקאים החרדים אינם מכירים את המשנה המפורסמת שקובעת כי למלחמת מצווה "מוציאים חתן מחדרו וכלה מחופתה" ואת פסיקתו של הרמב"ם בהתאם. פשוט מבחינתם לא מדובר במלחמת מצווה. מדוע? כי הם מכירים במדינת ישראל לא de jure אלא אך ורק de facto. מבחינתם, כלל לא היה צריך להקים את המדינה. ואם כבר היא קיימת, היא מקור לתקציבים ולתשתיות. פרה שחולבים אותה' אבל לא דואגים למחייתה ולא מגינים עליה מחיות טרף.
מכאן ההנחיה הברורה, שלא להתפלל לשלומה ולשלום חייליה. מכאן התנזרות מסמליה, מחגיה ומימי האבל שלה. מכאן ההתנגדות לשירות בצבא שלה. מכאן ההשוואה המצמררת בין גיוס לצה"ל לגיוס לצבא של מלך רוסיה או של הקיסר האוסטרו־הונגרי. מכאן המילה "שמד". ולא. אלה לא התחושות והיחס כלפי מדינת ישראל שמגלים חלק ניכר מהחרדים בשטח. הם אחינו ולרבים מהם רגש לאומי בריא וטבעי. אבל זאת האג'נדה של ההנהגה הרוחנית והפוליטית, האינדוקטרינציה שההנהגה כופה ואשר מדינת ישראל מממנת מכספיה במשך עשרות שנים.
לפני כשנה הייתה לי הנאה מפוקפקת להתעמת בשידור עם ינון מגל. "את בוגדת במגזר שלך", הטיח בי מגל, משום שהתנגדתי ל"רפורמה המשפטית". ידעתי ש"הרפורמה" סוללת דרך לחוק ההשתמטות. גוש הליכוד־חרדים־חרד"ל בחר בחירה אסטרטגית שמפלה את המגזר הסרוג לטובת המגזר החרדי.
השופטים הסרוגים שלא נתנו את ידם לעוול ההיסטורי המתמשך, לא בגדו במגזר הסרוג, וכך גם אדלשטיין והח"כים הסרוגים שמתנגדים לחוק ההשתמטות. מי שבוגד במגזר הסרוג הוא בצלאל סמוטריץ', שתומך במסלול ההשתמטות ומחפש קומבינות על מנת להמשיך לממן ישיבות אנטי־ציוניות. יש ערך לאומי ללימוד תורה. אין שום ערך לאומי לאינדוקטרינציה שמכוונת כל כולה נגד המדינה היהודית, שנלחמת זה עתה על חייה.