חרדים מחוץ לקופסה
בלי קשר למה שכל חלק בחברה הישראלית חושב על בית המשפט העליון, פסיקת בג"ץ פה אחד בהרכב של תשעה שופטים היא סימן דרך המחייב חשיבה חדשה מחוץ לקופסה. האחריות ליצירת הבנה חדשה עם הציבור החרדי מוטלת בראש ובראשונה על בעלי בריתם בציבור הדתי ובציבור הלאומי. במילים אחרות, על מי שנמנים עם החלק בציבור הישראלי הרואה בחרדים ברכה לחברה הישראלית. כלומר, מכירים בהיותם יהודים שמעבר לאידיאולוגיות מקובעות עדיין, אף שאינן רלוונטיות עוד למציאות חיינו בישראל, מזדהים עם מצוקות הציבור ורוצים בטובת המדינה היהודית, חרדים לביטחונה ורוצים בשגשוגה.
רק עיוורים ורשעים מכל הצדדים לא מזהים את הכמיהה הבסיסית בקרב חלקים לא מבוטלים בקרב הנוער החרדי, כולל הנוער החרדי הלומד באמת, להשתלב במאמץ הלאומי להגנת המולדת. אבל בכמיהה אין די. שלל מעצורים, מכשולים וקשיים, חלקם ממשיים המחייבים פתרונות של ממש וחלקם פסיכולוגיים ונובעים מהקושי לשינוי דרמטי באורחות חיים, מחייבים מחשבה יצירתית משותפת של כל הצדדים. כדי שזה יקרה צריך לחולל מהפך בגישה. הפתרון לא יכול לבוא מתוך המצב הקיים, אבל גם לא במקומו. הוא חייב לבוא לצדו.
זמן מציל חיים: אפשר למנוע את נזקי העישון
אסד על הכוונת: הקלף הישראלי שיכול להרתיע את חיזבאללה
לטווח הקצר ניתן לאתר 3,000 חרדים מקרב אלה שאינם לומדים. לטווח הארוך צריך לשבור את הגישה הבסיסית המציגה את מי שמתגייס כנפל ישיבות, במקום כעילית של החברה החרדית. אבל לטווח הארוך צריך לחפש דרך שגם בחברה החרדית, ההשתתפות בהגנה על הציבור מפני האויב תהא מקור גאווה לכל ולא ברירת מחדל למי שלבו אינו יוצא להקדיש את כל עתותיו ללימוד בישיבה.
המיצוב של השירות הצבאי בחברה החרדית כברירת מחדל לנחשלים, לא בא משמיים. הוא פועל יוצא של המאבק הפוליטי סביב הנושא. לכן, כדי להגיע לפתרון אמיתי לטווח ארוך, יש לבנות סולמות עוקפים שיאפשרו לכל נער חרדי לקבל בגאווה הכשרה צבאית מלאה לצורך פעילות הגנתית במסגרות עוקפות קיבעונות אידיאולוגיים עכשוויים. למשל, הקמת משמר אזרחי במסגרת חוץ־צבאית שבתוכו יחידות לגברים בלבד שיותאמו ליישובים דוגמת אלעד, ביתר עילית, מודיעין עילית, בני ברק ושכונות דוגמת מאה שערים.
לאחר הקמת גדודים כאלה יתאפשר למי שבוחר בכך לשרת שירות לאומי מלא באותם גדודים, מה שיאפשר להכיר בשירות הזה כתחליף לשירות צבאי לצורך קבלת ההטבות האישיות וההטבות לישיבות שתישללנה בגין אי־שירות. ההכשרה הצבאית למשמר האזרחי תייצר עתודות מאומנות שבעת צרה יחייבו גיוס גם מבחינה הלכתית, ותדענה כיצד להילחם באויב ולהגן על הקהילה המקומית והלאומית.
זוהי רק דוגמה אחת לפתרון שבו כל הצדדים באים על סיפוקם המעשי בלי לפגוע בקיבעונות אידיאולוגיים ותוך נטרול החששות המעשיים שבצדם ובגינם. הגיעה העת לצאת מהקופסה.
צוללות קדושות
בניגוד לתמונה שאותה מנסים לשדר לתודעת הציבור, מכתבי אזהרה אינם חצי הרשעה. הם בסך הכל מכתבים המחויבים על פי חוק, המביאים לתשומת לבם של מעורבים בפעילות הנבדקת על ידי ועדת חקירה ממלכתית כי על פי החומר שלפניה, תיתכן קביעה ביקורתית שעלולה להוליד המלצה פרסונלית. מכתב האזהרה מקנה למקבל המכתב את הזכות לקבל את כל החומר הנוגע אליו וגם להיות מיוצג בדיוני הוועדה ולחקור בחקירה נגדית את המתלוננים מטיחי ההאשמות.
אבל אנו לא חיים בעידן התמימות. הוועדה מורכבת מאנשים אינטיליגנטיים שהבינו בדיוק את הפרשנות שתינתן לדבריהם ואת השימושים הפוליטיים שייעשו בהם. ויש להניח שלכך כיוונו רוב חבריה. שהרי הוועדה, מלבד היו"ר שלה, היא ועדה פוליטית שמונתה בהשראת בני גנץ ומורכבת מאישים העוינים את בנימין נתניהו וכל מה שהוא מייצג. מדובר באישים שהתבטאו ברבים כלפי ראש הממשלה באופן שאף שופט לא היה מאשר להם לשמש כמושבעים במשפט הדן בנתניהו.
לגופה של התנהלות רה"מ העולה מתיאורי הוועדה היא דווקא משקפת מנהיג שאוחז את השור בקרניו, מזהה את האינטרס הלאומי הקיומי - ולא מרשה לבירוקרטים סביבו למסמס את ההזדמנות לרכישת פוליסת ביטוח קיומית. כל מי שעולמו אינו צר כעולם נמלה אמור להבין שגם צוללת שביעית ושמינית, לו היה ניתן היה לקבלן, הן צורך קיומי, ושהיה מובן מאליו הצורך לקפוץ על הצוללת השישית כמוצא שלל רב.
למזלנו, נתניהו ידע להתעלם מרעשי הרקע ולפעול נחרצות. בהקשר זה ברורה מאוד נכונותו לעשות כל שנדרש, מבלי לתת לדבר פרסום, כדי להיענות לבקשות של קברניטי גרמניה, שנרתמו לדורותיהם לפרויקט הצוללות. הם עשו זאת בלב ונפש וגם בהשתתפות כספית משמעותית וראו בפרויקט הצוללות חובה קדושה של העם הגרמני.
פעולתו של נתניהו בנושא רגיש זה מזכירה את התנהלותו של דוד בן־גוריון במלחמת העצמאות. רב"ט בן־גוריון ראה במהלך מלחמת העצמאות שהוא לא ייוושע מעוטי הפלאפלים אובדי העצות שסביבו - ופינה לעצמו זמן לסמינר בענייני ביטחון. הוא למד במשך שבועות את הנושא לעומקו, משוחרר מתפיסות שמרניות החונקות מחשבה יצירתית. בעקבות הסמינר הוא הטיל על יגאל אלון את המלאכה, ויחד יצאו למבצעים נועזים. הם הפסידו בהרבה קרבות, אבל אלה שניצחו בהם, הביאו לניצחון במלחמה.
לו הייתה קמה ועדת חקירה על ניהול המערכה ב־1948, בן־גוריון היה מקבל ים של מכתבי אזהרה. כולם היו ראויים להיזרק לפח, מלבד אחד שלו נשלח אליו היה המוצדק שבמכתבי האזהרה אי־פעם: הכוונה היא להטבעת "אלטלנה" והירי במים על ניצוליה. אבל לפני שהיה נותן את הדין בעניין הירי הנפשע שאין לו כפרה, אין ספק שבן־גוריון היה ראוי לפרס ישראל הראשון על ניהול המלחמה ועל ההחלטה להקים מדינה על אפם ועל חמתם של הגמדים סביבו. כמו שנאמר, מה ששלו - שלו. כך נתניהו והצוללת השישית. לא פחות.
מירי, לא לדאוג
מי שפתח בחקירה נגד מירי רגב לא מבין איך פועלת דמוקרטיה: אין בעולם חבר פרלמנט העומד לבחירה שלא שומר על דלת פתוחה למי שסייע לבחירתו. וכל עוד הסיוע שניתן הוא חוקי, לא רק שאין בכך פסול, אלא להפך, יש בכך ברכה שביצירת אפיק נוסף לאזרח לחלץ מבירוקרטיה חונקת את זכויותיו באמצעות נבחרי הציבור.
לפקידים משפטיים שמעולם לא נבחרו על ידי ציבור קשה להבין זאת, כמו גם לעשרות המריונטות בכנסת שחייבות את מקומן למנהיג שמינה אותן אישית, בלא שידרשו לקבל היזון חוזר רציף מציבור כלשהו. החקירה הזו לא צריכה להדאיג את מירי. להפך, כבר למדנו שבחיים הציבוריים מה שלא הורג אותך מחזק אותך.
אכיפה בררנית
אין עוררין על כך שאל־ג'זירה שברה את הכלים מאז 7 באוקטובר והפכה זרוע של חמאס. מאידך, מי שעוקב אחר ערוץ 12 וערוץ 13 ולא פחות מהם - שידורי כאן ברדיו ובטלוויזיה, מתרשם שהוא מעלה באוב את הטלוויזיה של ברית המועצות, למעט הדיווח בפתיח על היבולים החקלאיים.
הריטואל בחדשות וביומנים קבוע. מגיש המהדורה פותח באמירה המקוממת חלק גדול מהציבור, כמו הייתה מוסכמה מסיני.
אחר כך מתראיין אלוף במיל' הלועס בפעם המאה את המנטרה שנתניהו מעדיף את האינטרס האישי על הלאומי. ואחריו, במקום לתת פיתחון פה לדעה מנוגדת, מעלים קרובה של חטוף המתרגמת את דברי האלוף לשפת ביבים נמוכה וחצופה. והמנחה, לסיום, לא רק שלא מנסה לאזן, אלא להפך – הוא מוסיף השתלחות מסכמת, ודברי תודה לשותפיו לפשע.
כל הקטע כשיר לשמש חומר לימודים קלאסי בבית ספר לשטיפת מוח. כל מה שצריך פרקליט זריז של אל־ג'זירה הוא להציג את הקלטות מהדורות סוף השבוע של כל הערוצים המשדרים בישראל באותה עת, כדי להחזיר את אל־ג'זירה בגדול למסך בנימוק של אכיפה בררנית.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
[email protected]