למרות המאמצים הקדחתניים של המשטר בדגש על אלו של מנהיג איראן, חמינאי, אחוז ההצבעה לבחירות לנשיאות באיראן היה הנמוך ביותר מאז המהפכה האסלאמית, ומהווה אינדיקציה לפער ההולך ומתרחב בין המשטר לאוכלוסייה באיראן. בסיבוב השני יתחרו המועמד האולטרה שמרני, סעיד ג'לילי, והמועמד הרפורמיסטי, מסעוד פזשכיאן שהצליח להחיות את המחנה שקורא לשינוי באיראן, אבל הוא יוכל לזכות בתפקיד רק אם יצליח להוציא את ההמונים לקלפיות לתמיכה בו או מחשש מבחירתו של ג'לילי.
אין הכרעה בבחירות לנשיאות באיראן. המועמד האולטרה שמרני, סעיד ג'לילי, יתמודד בסיבוב השני מול מסעוד פזשכיאן, נציג המחנה הרפורמיסטי, אשר הצליח להחיות מחדש את המחנה שמבקש לראות שינוי עמוק בהתנהלות המשטר האיראני.
לא רק ראיסי: בבחירות לנשיאות איראן גם האמון בממשל התרסק | הנתונים המלאים
"זה ייקח זמן": נסראללה מודה לאיראן ושולח מסר לישראל
אבל מעבר לשאלה החשובה, מי יהיה נשיאה הבא של איראן, חשוב לציין כי אחוז ההצבעה שהיה הנמוך ביותר מאז המהפכה האסלאמית (באזור 40%), מהווה הצבעת אי אמון למשטר ובעיקר למנהיג איראן, שעשו ככל יכולתם לעודד אנשים להצביע בבחירות. אחוז הצבעה זה, מתכתב עם אחוז ההצבעה הנמוך בבחירות למג'לס (לפרלמנט האיראני) ומעיד כאלף מונים על הפער ההולך ומעמיק בין המשטר השמרני לבין האוכלוסייה באיראן, בעיקר הצעירה, שמטילה ספק רב ביכולתה לשנות את המצב באיראן וחוששת שאחוזי הצבעה גבוהים יעידו על הלגיטימציה החזקה שיש למשטר.
לקראת הסבב השני מתייצבים שני מועמדים שונים בתכלית מבחינת מדיניותם, וברור שהמשטר יעשה הכל כדי לעודד אחוזי הצבעה גבוהים במטרה לחזק את הלגיטימציה שלו שנפגעה באופן משמעותי הלילה. הסיכוי שפזשכיאן ינצח תלוי במידה רבה להוציא את ההמונים לרחובות, לתמיכה בו וכן בשל החשש מעלייתו של ג'לילי שנהנה מבסיס תמיכה קבוע בקרב הבסיס השמרני באיראן.
המשטר יכול לנסות ולזייף את הבחירות כפי שעה בשנת 2009, אבל החשש מחזרה להפגנות ומהומות, באם המשטר יעשה כן, מהווה חסם בפני ח'אמנהאי שסביר שיעדיף להימנע מכך. כך או כך ניתן להסביר למה ח'אמנהאי, שנזהר מאוד מלתמוך באף מועמד בבחירות אלו (ורק מתח ביקורת מרומזת על פזשכיאן וט'ריף, שמבקשים "לרוץ" לחיק המערב), יכול להנות מבחירתו של ג'לילי (נאמן, שמרן) או פזשכיאן (חלש, ללא מוקדי כוח אבל בחירתו תעיד על עוצמתה של המערכת הפוליטית באיראן).
ומילה אחת לגבי פזשכיאן – למרות שמדובר במועמד רפורמיסטי חלש אשר אושר להתמודד בבחירות בעיקר בשל חולשתו ואולי בשל ההבנה (המוטעית) שהוא יתקשה לגייס תמיכה בו ומדיניותו, הוא הצליח (בתמיכה לא מועטה של שר החוץ לשעבר מחמד ט'ריף) "להעיר מחדש" את המחנה הרפורמיסטי אשר תחת נשיאותו של ראיסי החלך וגסס לאיטו פוליטית. פזשכיאן ניצל עד תום את הפיצול בשורות השמרנים, וינסה להמשיך את המומנטום לקראת הסיבוב השני ויעמוד כנראה על התקווה שהוא יביא לאיראן לעומת ג'לילי.
עד כמה הבחירות הללו הן כן חשובות ניתן ללמוד מהמעורבות הישירה של בכירי משמרות המהפיכה (משה"מ) כולל מפקד כוח קדס קאא'ני, בנסיון להשפיע על ג'לילי לפרוש מהבחירות כדי לשפר את סיכויו של מחמד קאליבף שמחובר מאוד לבכירי הארגון לנצח. נראה כי ישנו חשש רב בקרב אותם בכירים כי בחירתו של פזשכיאן תפגע באופן עמוק ביכולתם להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות באיראן, יכולת שגברה באופן משמעותי בתקופת ראיסי. ככלל, סביר שבכירי משה"מ חוששים מחזרה לתקופת הנשיא רוחאני ולמאבקים שהם ניהלו עימו, וכן מהרצון של פזשכיאן להוביל לשיח עם ארה"ב שמטרתו הגעה להסכם גרעין חדש והסרת סנקציות.
נשיא איראן הוא בוודאי לא הפוסק האחרון בעניינים האסטרטגים של המדינה, והזכות הזו שמורה למנהיג איראן, ח'אמנהאי, אבל יש לו סמכויות רבות ויכולת השפעה בלתי מבוטלת על מדיניות הפנים והחוץ של איראן, בעיקר באמצעות שליטתו במועצה העליונה לבטחון לאומי (מעל"ל) אשר אמונה על גיבוש ההמלצות בתחומים רבים, למנהיג איראן. לאור זאת, לבחירה של ג'לילי או פזשכיאן תהיה השפעה רבה על הכיוון אליו תלך איראן בארבע השנים הקרובות, בין אם העמקת הכיוון השמרני (ג'לילי) או בנסיון "לתקן" את מדיניות ראיסי ולקדם הסכם חדש בין איראן והמעצמות בסוגית הגרעין.
בהקשר הישראלי ייתכן שבחירתו של ג'לילי תועיל לישראל שכן היא תסמל את הכיוון אליו צועדת איראן ואת חוסר התוחלת שבשיח עם הרפובליקה האסלאמית של איראן. בחירה של פזשכיאן תעורר תקווה במערב שהוא ובעיקר ט'ריף וצוותו יוכלו בסופו של דבר לבנות מסגרת מדינית שתוביל להגבלה של תוכנית הגרעין של איראן בעבור הסרת הסנקציות מעל המדינה כפי שהבטיח פשזכיאן במסע הבחירות שלו.
שורה תחתונה, על קו הזינוק בסיבוב השני, מתייצבים שני מועמדים שונים בתכלית אשר בחירה של כל אחד מהם אמנם לא תשנה את איראן אבל בוודאי תצביע על הדרך אלו איראן הולכת בארבע השנים הקרובות, ולכן ישנה חשיבות רבה ולא נכון לזלזל בתוצאותיהן.
הכותב הוא לשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר וכיום עמית מחקר בתוכנית איראן במכון למחקרי הביטחון לאומי (INSS)