טוקבקיסטים הם בריוני מקלדת חסרי כל יכולת להשפיע על המרחב, אולי חוץ מלהזריק לו עוד קצת רעל. תמיד יש להם ביקורת משתלחת, בדרך כלל הם מסתתרים מאחורי שם עט ואין שום אפשרות להגיב להם או להפריך את טענותיהם. אבל זה מושך רייטינג, מאפשר לקהל הקוראים מצג שווא שבו הוא מרגיש שהוא חלק מההתרחשות, שהקול שלו נשמע במרחב.
נערכים לתרחיש הזוועות: המסמך הרפואי להתמודדות עם היריון חטופות בשבי נחשף
"צריך לפגוע בהם": הסתה חמורה נגד חוקרי רצח מחבל הנוח'בה
בחודשים האחרונים אנחנו מגלים לחרדתנו שגם שרי הממשלה מתנהלים כאחרוני הטוקבקיסטים, כאילו אין להם שום יכולת להשפיע על המרחב, כאילו כל מה שנותר להם לעשות הוא לצייץ בטוויטר נגד הרמטכ”ל או לתקוף בפייסבוק את השר הלא חביב עליהם, והמפליאים לעשות אף תוקפים את חבר מפלגתם בישיבת ממשלה סגורה ורצים להדליף הכל לעיתונאים כולל הקלטות. הם זוכים ליופי של כותרות ותו לא.
הכל נעשה בכיכר העיר במקום בדיונים סגורים רציניים. השתלחויות חסרות אחריות שכל תכליתן היא לזרוע עוד קצת רעל סביבנו, ודאי לא לקדם את המטרה (אלא אם המטרה היא שמירה על כיסאו של הפוליטיקאי־הטוקבקיסט). זה מרגיש קצת כמו להירדם באוטובוס שנוסע מתל אביב לאילת, להתעורר בערבה ולגלות שהנהג נטש את האוטובוס, שממשיך לדהור לבד דרומה.
אנחנו מתבוננים מהצד בהשתאות ובכאב על ממשלת הרפאים שבה איש לא מחזיק בהגה. כולם אחראים על הכל ולכן אף אחד לא אחראי על שום דבר. לכל פונקציה יש כל כך הרבה אנשים הטוענים לכתר, כל אחד רוצה להיות שר הביטחון או שר במשרד הביטחון וכשהמקום במשרד הביטחון נגמר ניתן למצוא את השר לביטחון לאומי ואת השר לביטחון המזון הגולמי (כל שינוי שם כזה עולה לנו סכום שש־ספרתי) ומרוב ביטחוניסטים המצב הביטחוני בישראל מתדרדר.
כשבישיבות כנסת משחקים במשחק הכיסאות והמזגנים, כשהשרים וראשי הוועדות והשדולות והמפלגות עסוקים בכיבודים ובתארים ובשמירה על כיסאותיהם, מי שומר עלינו? מי דואג לביטחוננו? מלחמה לא יכולה להתנהל מעצמה, מדינה לא יכולה להתנהל בעצמה, צריך נהג שיוכל להביא אותנו בבטחה אל היעד.
ראינו השבוע כיצד שרים דורשים לדעת מי אישר מה ולמה. הם דופקים על השולחן ושואלים מי אישר העברת חשמל לעזה ומי שחרר את מנהל בית החולים שיפא. המגדילים לעשות אף יוצאים להפגין עם "צו 9" נגד העברת המשאיות. ממשלה מפגינה נגד עצמה.
הם פונים לגורמים הלא נכונים ועושים זאת בדיעבד. אם הם היו מקיפים את עצמם באנשי מקצוע ייתכן שהיו מקבלים את המידע החשוב מבעוד מועד, אולי אפילו מספיקים להתוות מדיניות ולהוביל מראש את ההתנהלות בהתאם לעמדותיהם וחזונם. אבל כשממנים מנכ”לים לא מקצועיים לצד מינויי מקורבים למשרות שבהן נדרש ידע מקצועי, אין יכולת לקדם מדיניות, אם בכלל יש כזו.
הכותבת היא יועצת תקשורת ודוקומנטריסטית